שאלה
בס"ד
שלום עליך רבי.
כבר שנים רבות שיש נושא שמאוד מפריע לי,והקדשתי לו מחשבה רבה מאוד,ו"שרפתי" זמן רב בישיבה בנסיון לפתור בעיה זו.
כעת אני משרת ביח' מובחרת כך שגם כך קשה להקפיד על קיום קלה כחמורה,והשאלה הזו מקשה עלי עוד יותר בעבודת ה'.
אני יודע שהקב"ה רצה להטיב,כי הוא מקור הטוב,ולכן שם אותנו בזה העולם,ואם האדם ילך בדרך הישר ויעשה טוב,ממילא יהיה קשור לטוב הזה,ואם אני מבין נכון זהו השכר של האדם שהוא כולו טוב,וזה גם השכר לעוה"ב,שנהיה מחוברים לאין סוף הזה,וממילא-לטוב.
עד כאן זה הצד של הקב"ה(לפחות לפי הבנתנו..)
אך מהצד שלנו,אני לא רואה סיבה אידיאלית אמיתית למה לקיים תורה ומצוות,כי לפי הנאמר לעיל,אנחנו נקיים תורה ומצוות ובזכות זה נהפוך לאנשים טובים ונקבל טוב,א"כ,אין כאן שום מחויבות לבורא ,אלא בחירה שלנו אם אנו רוצים לקבל את הטובה או לא.
אפשר להמשיל זאת לאדם שיכול לבחור אם לחיות בריא,לאכול בריא לשמור על כושר וכדו' וע"י זה ישיג בריאות וחייו יהיו טובים יותר ואם לא ירצה יאכל דברים מזיקים ויפגע בעצמו,אך לא ניתן לומר שלאדם ששומר על בריאותו יש איזשהו אידיאל אלא רוצה לשמור על בריאותו.
משל זה מציק לי במיוחד,כי כמו שאני שומר על הבריאות שלי,אך עדיין אני שותה קולה לדוג',כך גם אני מרגיש לגבי קיום המצוות,אם מה שתלוי על כף המאזניים זה מידת הטובות שאני אקבל(וגם אם נאמר שזה טוב רוחני,קרבה לקב"ה,חיבור לאינסוף וכדו') אז אני מרגיש הרבה פחות מחויבות לדבוק בו ולעשות אותו בצורה מושלמת(כמו שאני מתפשר ושותה קולה).
אני מקווה שנקודתי הובנה,חשוב לי שהשאלה תובן כי זו שאלה שחשבתי עליה שנים רבות עד שהיא הגיעה לנוסח הנוכחי.
תשובה
לשואל שלום רב.
אקווה שהבנתי את השאלה ואנסה לענות.
בספר "מסילת ישרים" פותח הרמח"ל כך: "יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא שיתברר אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו." כלומר הספר בא לברר מהי המחוייבות שלנו, מה הוא עיקרה של עבודת ה', שהיא צריכה להיות מגמת חיינו. ומה זה? ממשיך הרב וכותב : "והנה מה שהורונו חכמנו ז"ל הוא, שהאדם לא נברא אלא כדי להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו..." כלומר הרב מתחיל לבאר מהי החובה, ועונה שהחובה היא להתענג!. אמנם לא מדובר פה על תענוג של אכילת ממתקים וכד' אלא התענגות על ה'. את העניין הוא מסביר בפירוט בספרו "דרך ה'", ששם כותב המחבר כך : "הנה תכלית הבריאה היה להיטיב מטובו יתברך שמו לזולתו" כלומר הקב"ה ברא את העולם על מנת להיטיב מטובו. ההטבה הזאת באה ע"י שבני האדם יתדבקו בו ויתענגו על דבקות זאת. לכן ההתענגות בזאת אינה תלויה בבחירתך, אם אתה רוצה, אלא היא החיוב האלוקי המוטל עליך לעשות את רצונו וממש את מטרת בריאתו את העולם.
יחד עם זה צריך לזכור שיחסנו עם הקב"ה הוא גם של אהבה וגם של יראה. כלומר יש כאן גם מורא מלך. ולכן שלא כמו בקבוק הקולה שכתבת עליו, כאן זה לא נתון לבחירתנו. שהרי כמו בסיירת, אינך יכול לאמר, בד"כ אני מוסר נפשי על המשימה אבל מדי פעם אני מסרב פקודה ואומר למפקד ש"יקפוץ" לי. הרי כל אמירה כזאת עשויה להוביל להדחה מיידית, כיון שהיא מקעקעת את היסוד, את בסיס הקשר והאמון בין חייל למפקדו ומערערת את המערכת כולה.
כלומר זה נכון שהקב"ה עשה זאת על מנת להיטיב לנו, אבל זה לא נתון להחלטה שלנו, ויש לנו מחוייבות מוחלטת לכל פרט, תמיד.
אקווה שהבנתי את השאלה ושעניתי עליה. אם לא, שאל שוב.
בברכה
אפי קיציס
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם