ספר הזוהר

שלום וברכה

אנישולח לך חומר על הזוהר הלקוח מאחד המקורות המחקריים. קרא אותו בעיון ותבין מדוע לכאורה אין סתירה בין מסורת חז"ל למחקר

ספר הזוהר

ספר הזוהר הוא הספר המרכזי של זרם הקבלה. הוא מורכב ממדרשים על התורה המחולקים לפי פרשות השבוע. הזוהר מחולק לשלוש חטיבות עיקריות:
· ספר הזוהר העיקרי;
· סתרי תורה והמדרש הנעלם;
· רעיא מהימנא והתיקונים.

הספר ומבנהו
גופו של ספר הזוהר בנוי מדרשות המיוחסות ברובן לרבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) וחבריו סביב פרשיות התורה, ושפתו רובה ככולה ארמית. בחלק העיקרי של הזוהר כלולות 'האידרות' – 'אידרא רבא' (=המושב הגדול), 'אידרא זוטא' (=המושב הקטן) ו'אידרא דבי משכנא' (=מושב בית המשכן), שתוכנן:
· באידרא רבא מצוי עיקר החומר המיסטי הנוגע לסודות הבריאה, האדם הקדמון (ביטוי המתייחס למצב הרוחני הראשוני של העולם ולא כבמשמעותו המודרנית) גילוי האלוהות; מבחינה מבנית, הוא בנוי בצורה שיטתית - עשרה חברים משמיעים את דרשותיהם כל אחד בתורו, ורשב"י חותם את הדיון ומפתח את הרעיונות. בסוף ה'מושב' שלושה מהחברים נופחים את נשמתם מרוב התפעלות.
· באידרא זוטא מסופר על עליית נשמתו של רשב"י ונאום הפרידה שלו מתלמידיו, רשב"י משמיע באזני תלמידיו דרשה ארוכה שמהווה סיכום הסודות שב'אידרא רבא', לבסוף רשב"י נופח את נשמתו במילה 'חיים'.
· ב'אידרא דבי משכנא' דנים רשב"י ושלושה מתלמידיו בסודות התפילה על פי דרשות הבנויות על פסוקי הקמת המשכן.
בזוהר נכלל גם תיאור ההיכלות העליונים בחלק שנקרא: 'היכלות דרשב"י' ובו מתוארים שבעת היכלות גן העדן השמורים לצדיקים מחד, ומאידך שבעת מדורי הגיהנום המיועדים לרשעים. בפרשת "ואתה תחזה" (יתרו) מובא מאמר המבאר את חכמת הפרצוף וחכמת היד, המיוחס בדרשה למשה בבחירתו אנשים כפי עצת יתרו. חלקים אחרים בזוהר מתייחסים לדמויות מסתוריות ומופלאות כגון רב ייבא סבא שהוא איש העוסק בחימר ונראה בתחילה כעם-הארץ, אך מתגלה כמקובל גדול הדורש בענייני תורת הנפש. דמות אחרת היא 'הינוקא' המופלא - אותו ילד-פלא, בנו של רב המנונא סבא, שמגיל ינקות יודע לדרוש בסתרי תורה ועולה עליהם בחכמתו. סיפור אחר בזוהר מתאר את מפגשם של רשב"י וחבריו בגן עדן עם 'רב מתיבתא', הוא ראש הישיבה של מעלה, הדן אתם על ענייני העולם הבא והנשמה.
בחטיבה השניה של הזוהר כלולים החיבור 'סתרי תורה', בו מקובצים מאמרים על ספר בראשית; ומדרש הנעלם על התורה, ששפתו מעורבת עברית וארמית והוא עוסק בבריאה, עולם הבא והנשמה.
החטיבה השלישית כוללת בעיקרה את 'רעיא מהימנא' (=הרועה הנאמן), ו'תיקוני הזוהר'. רעיא מהימנא עוסק בטעמים הקבליים למצוות התורה: רשב"י והחברים פוגשים את משה רבינו ואישים חשובים אחרים שמסבירים להם את סודות מצוות התורה. תיקוני הזוהר הוא סידרת פירושים ('תיקונים') על פרשת בראשית, הדורשים כל תג בתורה ומפצחים את הקוד המיסטי שבה.
החברים השותפים לסיפורים בזוהר הם: רשב"י; בנו - ר' אלעזר; ר' אבא; ר' יהודה; ר' יוסי; ר' יצחק; ר' חזקיה; ר' חייא; ר' ייסא; ר' אחא. בספר מופיעים שמות של תנאים ואמוראים מתקופות שונות, בעריכה דומה לתלמוד. בזוהר נזכרים ספרים קדומים (כגון חנוך) לצד ספרים מאוחרים מהמאה ה-13; ספרי כישוף לצד מדרשים. המדרשים בספר הזוהר משלבים אף קטעי פרשנות מבית מדרשם של חכמי צרפת וספרד: רש"י, ראב"ע, רד"ק ואף רמב"ן. הרמזים ההיסטוריים שבספר אינם מותירים מקום לספק בדבר זמן חיבורו - הוא רומז על מסעות הצלב, על המוסלמים ועל נוסחים שונים של תפילה, היינו ספרד ואשכנז.
בחינת הלשון מסייעת אף היא בהגדרת זמנו - העברית שבו היא השפה העברית-פילוסופית של ימי הביניים, ואילו הארמית היא מלאכותית ועשויה טלאים על גבי טלאים – היא מעורבבת בניבים שונים מכל התקופות. הזוהר יוצר גם מילים ארמיות בעצמו על-פי צורות אחרות הקיימות בארמית; אף המשמעויות של המילים יכולות להשתנות אצלו – אחת הדוגמות הנפוצות היא המילה 'אסתלק' שפירושה בארמית: 'עלה' ובזוהר פירושה: 'מת'. בעיקר כשמדובר במונחים מיסטיים אז המשמעויות חדשות לגמרי (הידבקות, השגחה, שורשים). ניתן להבחין בלשונו של הזוהר גם בהשפעות מן השפה הספרדית כגון: 'גרדינין' למילה שומרים (בספרדית Guardianos), 'אש נוגה' לתיאור בית כנסת (Esnoga=Sinagoga); גם התחביר (מבנה המשפט) מושפע לעתים מן השפה הספרדית.
בסמוך להוצאתו לאור של הזוהר, הוציא מחבְּרו של 'מדרש הנעלם' העתקת קובצי שאלות ותשובות השייכים, כביכול, לזמן הגאונים, ושילב בתוכם דברי קבלה בסגנון הזוהר בכדי לרמוז כי הגאונים כבר הכירו את ספר הזוהר. מעשה זה הצליח לבלבל מקובלים במאות 15-16 ואף חוקרים חדשים שטענו לקדמותו של ספר הזוהר.
על פי חישובי הקץ שבו, מתברר כי החלקים של הזוהר העיקרי ומדרש הנעלם התחברו בין השנים 1270-1300, מתוך שהם דורשים כי על כל אחד מ-12 שבטי ישראל שקולות 100 שנות גלות, והספירה מתחילה מחורבן בית המקדש השני; מכאן שלאחר החורבן, כעבור 1200 שנה יבוא קץ הגלות, דהיינו בשנת 1268 (ע"פ המסורת היהודית הבית השני נחרב ב-68 לספירה ולא כמקובל במחקר היום בשנת 70). אולם חישובים אחרים ברעיא מהימנא מגיעים עד לשנת 1312.
[עריכה]
זהות מחבר ספר הזוהר
המקובל בן המאה ה-14 יצחק דְמִן עכו העיד, כי ספר הזוהר הופץ בצורת קונטרסים (גליונות) ע"י המקובל הספרדי ר' משה בן שם-טוב די-ליאון, שמת ב-1305. ר' יצחק דמן עכו חקר את מוצאו של החיבור הקבלי, הזוהר, והגיע למקום מושבו האחרון של די-ליאון, שם סיפרו כי אדם עשיר הסכים לחתן את בנו עם בתה של אלמנת די-ליאון בתמורה לכתבי היד המקוריים של ספר הזוהר, אולם אלמנתו ובתו של די-ליאון הצהירו כי לא היה כלל כתב-יד קדום וכי די-ליאון הוא אשר כתב את הקונטרסים שהוציא לאור.
מתברר כי די-ליאון עצמו כתב חלק ניכר מספר הזוהר, וניתן להוכיח זאת מספרו 'ספר הרימון', על-פי שימושי הלשון הדומים ובעיקר לפי הנושאים המקבילים. עניינים רבים שנשארו טעוני בירור בספר הזוהר, מתבארים על ידו בספר הרימון; כך גם חלק ממקורותיו של ספר הזוהר מתגלים בספרו של די-לאון. אולם את ה'רעיא מהימנא' והתיקונים לא חיבר די-ליאון, זהו חיבור מאת מחבר לא ידוע, המאוחר לזמנו של די-ליאון.
תוקפו של ספר הזוהר בחוגי הקבלה לא התקבל בדורות הראשונים, כך למשל, תלמידי רשב"א (שלמה בן אדרת, תלמיד הרמב"ן) הסתייגו ממנו והשתמשו בו בצורה מועטה ביותר. היו אף שביקרו את הזוהר בחריפות, כגון ר' יוסף אבן וקאר בן המאה ה-14. הספר קיבל מעמד של קדושה בחוגי המקובלים במאה ה-15, אך בעיקר במאות 16-17 לאחר גירוש ספרד התקבל הזוהר בקרב המקובלים, שראו בו פרי יצירתו של רשב"י ודחו כל ביקורת על זמנו ולשונו של הספר. למפנה העיקרי בהכרת מקומו וזמן חיבורו של הספר הביאו חוקרי העת החדשה, ובעיקר גרשום שלום וישעיהו תשבי.