נקור עיניים

רב יוסף ורב ששת, בקשו שניהם להכהות את מאור עיניהם, ולשם כך ישבו במקום חשוך הרבה זמן, ויצאו למקום בו אור חזק ביותר. חשבו להכהות, ואבדו מאור עיניהם לגמרי. הם לא רצו את העיוורון, אלא קרתה להם תקלה. הם הצטערו מאד על כי אבדו לגמרי את אור עיניהם. אינני יודע אם אתה רואה קשר בין סיפור זה לסיפור אחר, אך לדעתי יש ויש קשר ביניהם, ואפשר ללמוד מכך הרבה: הגמרא במסכת סנהדרין מספרת כי חז"ל עקרו בדור מסוים את היצר לעבודה זרה. לאחר מכן בקשו גם לבטל יצר עריות. מטרתם היתה להקל את ההתמודדות בחזית שרבו ה"נופלים" בה. את ביטול היצר לעבודה זרה השאירו. את ביטול יצר העריות בטלו, השיבו אותו חזרה, כי הנזק שהביא ביטול היצר היה גדול.
אתה רואה דרך התמודדות של חז"ל עם בעיית היצר, באופן המזכיר את דרך ההתמודדות של רב יוסף ורב ששת. הם היו גדולים באמת, לא העמידו פנים של מלאכים שלא מתמודדים עם יצרים, והראו לתלמידיהם ולכל העם, כי יש להלחם מלחמה עקשת לקדושת האדם. מה שאפשר להבין עוד בסיפור שלהם, היא עומק ההתמודדות, וההשלכה של דרך ההתמודדות. ועל כך ראוי כי נחשוב בקראנו את הסיפור. אך חלילה מלתקוף את גדולי עולם אלה.