מתביישת בעצמי ומרגישה ריקנות מהחופש הגדול

ב"ה




ברכה ושלום.


אכן החופש הגדול הוא מבחן לאישיות שלך!.
ואת נמצאת בנקודת זמן שבו את יכולה להמשיך בבניית האישיות בעוצמה יותר גדולה כי את בעצם חשת וראית את עצמך בזמן אמת.
בלי מסגרת של בי"ס ובלי מי ממריץ אותך לעשות ולהתפלל וכדומה.
את מול עצמך .וזה מצבך .וזו את.ואין לך ממי לברוח וגם לא לאן ללכת.
אך התמזל מזלך שהנה את נמצאת בזמן שבו לומדים על תשובה ושבים בתשובה ובונים את האישיות ובונים את המודעות העצמית ומחזקים את האמונה הטהורה בבורא עולם
וצוללים לעומקם של הלכות על מנת להבין את משמעותם.
ומתקנים את מה שהתקלקל.
המצב שבו את היית בחופש הגדול הוא מצב טבעי ונורמאלי ולכן את לא צריכה להכנס לייאוש מזה.השם העמיד אותך בניסיונות אין ספור בחופש.בחלקם את עמדת בכבוד ובחלקם לא עמדת ואפילו נפלת....
אז מה עושים?
ממשיכים בתנופה של עשייה ובנייה ותשובה וחוזרים אל האמת הטהורה ואת הדרך הנכונה .אל תדשדשי יותר מידי במה שהיה אלה תזרמי קדימה תחפשי את הדרך הנכונה למסילות ליבך.
וכמו בשיר של טהרלב.את מחפשת את הדרך חזרה ובעזרת השם עם נפש עדינה כמו שלך בודאי תמצאי את הדרך חזרה לאישיות הטהורה ולמסגרת הבונה.
***************************
הנה השיר:


על הדרך היורדת מן הכפר
בין עצי האלונים והאלה
נשארו עוד בוודאי צעדי ועקבותי
ואימי עוד קוראת לי בקולה

אך איני יודעת מה קרה
אי אבדה הדרך הברוכה
אי אבדה הדרך אל הכפר
הדרך בה רציתי לשוב בחזרה

אל הדרך הקסומה של ילדותי
אני שרה בחסות הערפל
ונוגעת בכולם בפניהם ובקולם
כמו נוגעת בארץ ישראל

ואני עוברת ואני זוכרת
כל מה שהשארתי שם
עוד ניצב הבית בין עצי הזית
רוח באה מן הים

עוד ניצב הבית בין עצי הזית
רוח באה מן הים
ואני עוברת ואני זוכרת
וליבי עודנו שם

אך איני יודעת מה קרה...

בלילות הארוכים הלבנים
עת הנפש לא תמצא מנוחתה
אני קמה מעפר אני שבה אל הכפר
כמו ילדה שחוזרת אל ביתה"

.