שאלה
בס"ד
שלום רב.
קראתי מתוך הספר "פניני הבן איש חי " על התורה בחלק מתוך הספר בניהו על תיקוני הזוהר (בניהו- תקו"ז ח"א דף מז) בו הרב כותב " כי שלוש דרגות קיימות בזה , צדיקים הגמורים אכן מתקנים במעשיהם כסא לקדוש ברוך הוא . אך לבינוניים הציצית והתפילין הם "כשור לעול וכחמור למשא" , ועליהם נאמר "למען ינוח שורך וחמורך" והגרועים מכולם הם הרשעים אשר בהנחת תפילין וציצית הם דווקא מוסיפים כח לכל המקטרגים שלהם".
הדבר גרם לי ל"חלישות הדעת" רבה. כיצד אדם שמניח תפילין למעשה בעצם מקלקל במקום לתקן? האם אדם שכזה אסור לו להניח תפילין עד שישוב בתשובה
מה יעשה אדם שנכשל הרבה בפגמים מפגמים שונים האם נקרא רשע?
בתודה.
תשובה
בס"ד
שלום רב.
הבן איש חי זיע"א דיבר על הדורות הראשונים.. שהיו יודעים כל מעשה ומעשה, כל מצווה ומצווה -מהי היא עושה בעולמות העליונים, וכמה כל עבירה חלילה וחס פוגמת.
ולכן בספרו בן איש חי דרשות בפרשת כי תצא על הפסוק לא תחרוש בשור וחמור יחדיו- כותב רבנו זיע"א שהכי גרוע זה אלו שמערבים בין הקודש לחול, שעושים מצוה לחצאין, שמקיימים רק מצוות ש-נוח להם (דתי לייט..).
לפני שהאדם ישן- הוא אומר בקריאת שמע שעל המיטה וידוי.. ומתחרט על מעשיו.. ולכן כל ישראל צדיקים הם.. ואפילו אם אדם נכשל חלילה וחס בעבירות חמורות- תשובה, תפילה וצדקה ולימוד תורה- מכפרים עליו, ומיד כשהוא חוזר בתשובה הוא צדיק ואהוב וחביב לפני הקדוש ברוך הוא ישתבח שמו ויתעלה..
אז אחי, עלה למעלה עלה, כי יש בך כוחות , רצון עז לקדושה ועוצמה פנימית..
יעזרך ה' ויברכך בכל מכל כל, אמן.