שאלה
בפרשת "עקב" רש"י מפרש : "עקב" - מצוות שאדם דש בעקביו (מקל בהם ראש) כלומר אדם חייב לדקדק במצווה קלה כבחמורה,אם כך אמרו חכמים איזו היא מצווה הכי קלה שאדם מקיים בעזרת העקב? מצוות הליכה בארץ ישראל (התיישבות קבע)
עוד, נאמר בפרשת "ראה"
"לשכנו תדרשו ובאת שמה" דברים (י"ב,ה')
מעיר על פסוק זה רבי משה סופר בעל "החת"ם סופר":אם ישראל יקיימו את "לשכנו תדרשו" כלומר יתאמצו ככל שביכולתכם לעזור בבניית ירושלים אזי הקב"ה ינחה אותם לארץ האבות ויקוים בהם "ובאת שמה".
דברים אלה נאמרים כלפי השאננים בחו"ל אשר מסתפקים באמירה נאה שהם משתוקקים לעלות לארץ ישראל אך אילו אנשים אלו היו משתדלים ודורשים בלב שלם לעלות לארץ היו זוכים ובאים .
בברכת המזון אנו מבקשים מהקב"ה "רענו זוננו פרנסנו כלכלנו" ולאחר מכן אומרים "ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו"
אך, בענייני הפרנסה אין אנו מסתפקים בתפילה אלא רצים ומתרוצצים אחרי הפרנסה בכל עת, לא כך אנו נוהגים לגבי בקשתנו על ירושלים, הלוואי ומחצית ממה שאנו משקיעים ומתרוצצים אחר פרנסה היינו משקיעים ומתרוצצים אחר בניין ירושלים.
אם כך צריכים הם צדיקים הנפוצים בגלות לעלות לעם ישראל ולהשפיע על הסביבה לטובה שהרי צדיק אמיתי הוא רק משפיע ואין הוא מושפע (שכן שנינו מרבקה שכל משפחתה רשעים ולא למדה ממנהגם) ואילו יש מהם הטוענים כי בארץ ישראל הציונית הם עלולים "להתקלקל" .
לכן שאלתי: אם הם יושבים מלוכדים כשסביבם הגויים ואין הם מושפעים מאתם עדיף שיעלו לארץ ויקדמו ("לשכנו תדרשו") את תהליך הגאולה ואף אם ירצו ישכנו מלוכדים פה בארץ כמו שרבים מקהילות החרדים עושים.
האם זה לא פספוס מצידם לקיום מצווה חשובה זו? (שכן כל ארבעה צעדים בארץ היא מצווה)
תשובה
בס"ד
שלום וברכת ד'
צדקת בדבריך מאד. והראיה שגדולי ישראל תמיד שאפו לבוא לארץ ישראל, ואפילו שהיו כאן נכרים שהמצב חמור יותר. ומלבד הראשונים אפילו הגר"א והבעש"ט שלחו לארץ ישראל את תלמידיהם, עליית הגר"א והחסידים שהם הובילו את המהלך האמיתי של הציונות בארץ ישראל. א"כ גדולי ישראל הורו את הדרך שילכו אליה ובה.
ועל כן מצוה רבה על כ"א ואחד לבוא לארץ ישראל, לגור בה ולזכות לנשום מאוירה המחכים.
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
כפר דרום אשקלון