שאלה
כבוד הרב, שלום.
יש לי שאלה על סיפור שהיה לפני כחודש, ואני אתחיל מהרקע...
אני נערה בת 18 דתיה, השומרת על איסור נגיעה כבר כ3-4 שנים (משתדלת...).
מדובר בבחור בן 21, אח של חברה טובה שרצה קשר בנינו. אני סירבתי.
ערב אחד הוא החל ליגוע בי. בהתחלה לא מנעתי ממנו והערב נמשך. בשלב כלשהו הבנתי איזו שטות אני עושה והתרחקתי. (הוא, יש לציין, מעולם לא שמר על האיסור...).
מאותו יום אני לא מצליחה לסלוח לעצמי, כ"כ כועסת... ולא עליו, אלא על עצמי.
התפללתי, התחרטתי, בקשתי מבורא עולם שיסלח לי... אבל לסלוח לעצמי אני לא מסוגלת, מרגישה שעשיתי טעות שלא ניתנת לתיקון...
ורע לי... מה אפשר לעשות, איך לנסות לתקן?
האם יש בכך בעיה אמונית בזה שאני לא סולחת, שוכחת וממשיכה הלאה?
תודה רבה.
ל.
תשובה
שלום וברכה
עליך לדעת שזה שאת כועסת על עצמך זו תגובה נורמלית על התנהגות שאינה ראויה.
אך עלייך לשמוח מאד בתגובה זאת, כי היא מראה שאיכפת לך, שלא נפלת אלא מעט, ואת במצב שכל נפילה גורמת לך צער עמוק.
אינך צריכה 'לסלוח לעצמך', אלא לבקש מה' שיסלח לך. לשם כך קיים מושג התשובה. מי שמשלים את תהליך התשובה, ועובר את התהליך הנפשי הכרוך בו, מטבע הדברים יכול לחוש יותר רוגע ונוחם.
לפי דברייך, חלק ניכר מהתשובה הנחוצה כבר עשית: הכרת בחטא, ואת מצטערת עליו.
כדי להשלים את תהליך התשובה, עלייך לקבל על עצמך לא לתת לארוע כזה "להתרחש" בעתיד. לקבל על עצמך לא לתת לגעת בך כשהדבר אסור.
קבלה כזו היא הזדמנות נאותה לחפש עוד דבר בו אפשר לתקן את דרכינו, ולהרבות טוב, לשמים ולבריות.
ברכה והצלחה
ישראל סמט