שאלה
שלום כבוד הרב,
אצלנו בחטיבה (ישיבה תיכונית) יש שיעור שבו לומדים כיתות ז' עם כיתות ח' על פי הקבצות , בסוף השיעור מתפללים תפילת מנחה.
הבעיה היא שרוב הילדים להוטים לרוץ להפסקה לכן הם קוראים את התפילה מהר, החזן ממהר ובולע מילים ,אין שום כוונה בתפילה ואנשים שוכחים שהם עומדים מול מלך מלכי המלים הקב"ה. מכיוון שזה קורה כבר הרבה זמן החלטתי אני וחבר שלי לארגן מניין של ילדים שבאמת רוצים להתפלל ולא לעשות צחוק , לדעתך זה בסדר לעשות מניין כזה? זה לא יהיה כאילו אנחנו מתנשאים על הילדים האלה? והיכן כדאי לעשות את המניין הזה במקום שבו מתפללים כל הילדים לפני השיעור (סביר להניח שיראו אותנו) קודם או להתפלל במקום אחר(שיש סיכוי נמוך יותר שיראו אותנו) לפני השיעור?
תודה מראש
תשובה
שלום לך.
טיול שנתי, הוא בדרך כלל נחמד וטוב, ראשית- כי לא לומדים בימי הטיול, ושנית- כי נחמד לטייל במקומות חדשים ולהכיר אותם.
לפעמים, יש ויכוח בין התלמידים: יש כאלה שרוצים ללכת מהר, הרבה, "להספיק" הרבה, ולא בא להם כל ה"ברברת" והדיבורים על הפרפרים והציפורים, הפרחים והסלעים... ויש כאלה שרוצים ללכת לאט יותר, לשמוע יותר הסברים על החי והצומח, על ארועים היסטוריים שהתרחשו, וכו'...
יש בתי ספר שמחלקים את הטיול לשתי קבוצות, לפי הרצון של התלמידים: יש קבוצת "מיטיבי לכת", ויש קבוצה של "מיטיבי קשב".
אני חושב שיש מקום להעלות בצורה גלויה, בפני כל התלמידים, את האפשרות לשתי קבוצות תפילה, בלי זלזול, ובלי הקשר שלילי, למצוא שמות מתאימים וערכיים לכל אחד מן המניינים, ואז כל תלמיד יוכל לבחור בין שני מניינים, ולא ירגיש מתוסכל, לא מכך שהתפילה מהירה מדיי, ולא שהתפילה נמשכת "כמו מסטיק". כמובן, זה צריך להעשות בשיתוף פעולה של המחנכים.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם