שאלה
שלום לכבוד הרב,
אבי ז"ל נפטר לפני כעשרה ימים. התקיימה לוויה דתית ומכובדת. הורי ניהלו אורח חיים חילוני לחלוטין. היו מזוזות בבית, אך לא שמרו שבת, כשרות וכו'. עם זאת ציינו חגים, וכיבדו את יום כיפור.
אשתי ואני מנהלים אורח חיים חילוני אך עם זיקה חזקה למסורת.
ברצוני לשאול האם אני מחויב שלא להתגלח ולהסתפר במהלך השלושים? מהיכן נובע המנהג - האם מדובר בציווי מדאורייתא או שהוא מבוסס על הלכות מאוחרות יותר? האם לא מדובר סה"כ בסממן חיצוני, שגם בלעדיו האבל הוא אבל , והצער והכאב על האובדן נותרים כשהיו?
שאלה נוספת, ברשותך. לפני כחודש עברנו לבית חדש. טרם הספקנו לקיים חנוכת בית, וכבר נפטרה סבתה של אשתי. המנוחה היתה צדיקה וישרת דרך, יראת שמיים ושומרת מצוות, שאין רבות כדוגמתה. אך קמנו מהשבעה וכמה ימים לאחר מכן נפטר אבי. האם מותר לעשות חנוכת בית, לפחות כדי להביא את הברכה לבית, ולהרחיק את מה שנראה כ"עין הרע"? חשוב לציין שהתקנו מזוזות חדשות בכל החדרים ובכניסה לבית.
תשובה
בס"ד
לערן, אכן האבלות היא בלב אך הפגנת אבלות כלפי חוץ הוא דבר מקובל בתרבויות רבות ויש בו הגיון רב. כאשר אדם נוהג מנהגי אבלות הוא מראה שאיננו עובר לסדר היום, במיוחד חשוב הדבר ביחס להורה הרי שיש בזה כיבוד הורים. איסור התספורת באבלות מוזכר בתורה לגבי אבלות אהרן על בניו נדב ואביהו.
חנוכת הבית בארץ ישראל היא מצוה ואפשר לקיימה אך ללא מוזיקה.
יהי רצון שיהיה לכם מכאן והלאה יישוב טוב שלא ישמע שוד ושבר בביתכן ומן השמים תנוחמו.