שאלה
שלום לרב
לפני 3 שבועות התאבד בקפיצה מקומה 6 אדם שאני אישית לא הכרתי אבל הוא היה בעלה של חברה של רעייתי.הוא לפי מה ששמעתי היה אדם טוב שעושה מצוות אבל המשפחה שלו עשתה לו את המוות ובסוף הוא עשה את המעשה הנורא והותיר אשה וילדה.כולנו היינו המומים ומבוהלים מהמעשה המבהיל.אני כל הזמן התחילו לי מחשבות.איך ישפטו אותו בעולם הבא ואם הוא רשע אז לא יהיה לו עולם הבא ומצד אחד כתוב שכל ישראל יש חלק לעולם הבא.ומצד שני אדם שמאבד עצמו לדעת אין לו עולם הבא .אבל אם היה חולה בנפשו שופטים אותו אחרת וכו וכו.אני פשוט כמה ימים הייתי במעין עיסוק כזה של מחשבות עליו.כאילו נכנסתי למחשבותיו של הבורא כי היה בתוכי מעין רצון לדעת מה יהיה עימו.אני מרגיש עד היום עוד קצת מבוהל.החלטתי לנסות להניח לזה.ושמעתי שכתוב שבגדולות ובנסתרות אל תחקור.אבל אני קצת לא מבין זאת.אם לומדים תורה אז יש גם דברים קשים בתורה על רשעים.אז מה כן מותר.אני בכל אופן אדם שקצת קשה לו לקבל דברים קשים.אבל אני תמיד ניסיתי בכל זאת להאחז במשהו שכן יתן לי מרגוע.
מה אתה מציע לי בכל זאת לעשות כדי להיות יותר רגוע ולא נבהל?
מה אפשר לעשות בשביל הנפש שלי?
האם נכון להניח שגם עם רשעי ישראל אם היה בהם משהו טוב עד המעשה אז שופטים אותם אחרת.?
מה המשמעות של כל ישראל יש חלק לעולם הבא?
האם עדיף פשוט לנוכך רגישותי פשוט לא להתעסק בזה ולהשקיע בדברים פשוטים עבור הנפש?
אם כן מה לעשות?
איזה דברים עיסוקים או פעילויות מומלצות
תודה
ושנה טובה\
תשובה
כותב הבן איש חי בשו"ת רב פעלים חלק ג´, יורה דעה, סימן כ"ט: שהחתם סופר כתב: "מה דמרגלא בפומייהו דאינשי (מה שרגילים אנשים) דאין אומרים קדיש אחר המאבד עצמו לדעת, לא ידעתי טעם נכון, וכי מפני שלא עשה מעשה עמיו לא נצילהו מרדת שחת?! ואם ירד לא נעלהו?! והרי דוד המלך עליו השלום אמר שבע פעמים בני (כשבכה על אבשלום בנו שהתאבד) להעלות אבשלום מן ז´ מדורי גיהנם! ואלישע אחר לא עשה מעשה עמיו בחיי חיותו (כלומר פרק עול), ורבי מאיר העלה עשן מקברו והוציאו מגיהנם!"
ובהמשך התשובה שם כותב שיש חמישה תנאים המגדירים אדם כמאבד עצמו לדעת:
1) "שיאמר בפה מלא לעלות (לקפוץ מהגג)..." – כלומר, שלפני שמתאבד מכריז על כך בפני אנשים שזה מה שמתכוון לעשות. במילים אחרות, סימן זה מעיד לנו שהתאבד כאשר הוא צלול בדעתו.
2) "שיעלה מיד ויפול" – מיד לאחר ההכרזה מתאבד. כיוון שאם עובר זמן אנו חושדים שלא היה צלול בדעתו כשהתאבד.
3) "שתהיה העליה (לגג על מנת לקפוץ) וכיוצא לזה דרך כעס או מצר" - כלומר, שרואים שיש קשר ישיר בין הכרזתו לבין מעשיו. אם עולה שלא בדרך זו יש חשש סביר שנפילתו מהגג היתה תאונה. במילים אחרות, התנאי השלישי הוא שמעשיו נובעים באופן ישיר מכוונתו.
4) "שלא נתברר שעשה תשובה כלל" – כלומר, שברור שלא התחרט במהלך מעשהו על כך שהתאבד (כאשר נופל יש זמן קצר בו יכול להתחרט על מה שעשה).
5) תנאי שמביא גם הפוסק בעל ספר ה"בשמים ראש", "והוא שנתברר שלא היה לו שום צרה וצוקה, מנגעי בני אדם מאיזה מין שתהיה, דאי קדם למאורע ההוא איזה צרה ותוכחה, ובפרט אם גם כן יתוסף שהיה לו שהות בין פגיעה למיתה, ודאי תלינן דמסתמא התוודה"- כלומר, שהתאבדותו לא נעשתה על רקע מצוקה כלשהי.
אם חסר אחד מהתנאים הנ"ל, כותב הבן איש חי, דינו ככל המתים.
פרופסור יורם יובל, בספרו סערת נפש, בסוף הפרק "לעוף לכוכבים" העוסק בהתאבדות כותב של-98% מהמתאבדים היתה בעיה נפשית או גופנית קשה ביום שבו ביצעו את ההתאבדות. מה שמראה שרוב ככל המתאבדים אינם נכנסים לקטגוריה הקשה של המאבד עצמו לדעת, זה שאין לו חלק לעולם הבא.
גם מי שנכנס לתחום המצומצם הזה, כפי שראינו בתחילה, ניתן להתפלל עליו. גם הרב עובדיה יוסף זצ"ל בשו"ת יביע אומר חלק ו, חלק יורה דעה סימן ל"ו, מביא באריכות שיש תיקון למי שמאבד עצמו לדעת.
לסיכום העניין: לכל אחד מישראל יש יכולת לחזור בתשובה ויש יכולת להשיג תיקון לנפשו גם אם הוא נכלל באותם אלו שאין להם חלק לעולם הבא (עיין בשו"ת יביע אומר הנ"ל להרחבה בכך).
מצב בו נתקלים באדם שהתאבד ובכלל אם מכירים אותו (גם באופן עקיף) הוא מצב לא פשוט הרבה פעמים, שתופס אותנו, מטבע הדברים, לא מוכנים. יש לזכור שרוב ככל הסיכויים שלא נכנס לגדר המצומצם של מאבד עצמו לדעת. אם אתה עדיין דואג לו אני ממליץ ללמוד לעילוי נשמתו.
בשורות טובות,
ישראל אלתר
altarisrael@gmail.com