שאלה
שלום לכבוד הרב!
1. במסגרת בחינה מסוימת בה אני משגיחה הנבחנים צריכים לכתוב בעט כדורי בלבד שאנו מספקים להם, את שמם ופרטיהם (על דף מסוים). רק כך בודקים האם ישנם זיופים. אני משגיחה צעירה מאוד, בקושי שמרתי על שלוש בחינות, ולכל בוחן כמוני יש מישהו מעליו, שהוא בעצם האחראי הראשי על ההשגחה. אני עושה את מה שהוא אומר.
בבחינה האחרונה בה הייתי, ראיתי כי מישהו מהנבחנים מוציא עט יוניבול נוזלי שאינו מתאים לכתיבת הפרטים ואמרתי לבוחנת האחראית שאסור לעשות זאת (אמרתי זאת גם בפניו), משום שזה מה שלמדתי מהאחראיים הקודמים עלי, אבל היא, שהיא מאוד מאוד מאוד מנוסה ועבדה 7 שנים במקום הזה, עשתה לי מן סימן כזה של "לא משנה כבר" ונתנה לו לכתוב בעט שלו.
ממש לא רציתי להטיף לה כי מי אני שאגיד למנוסה ממני מה לעשות, אבל תהיתי אח"כ האם הייתי צריכה להגיד למישהו. אם אגיד זה יהיה מאוד לא נעים במיוחד כי כולם שם חברים שלה ומכירים אותה וגם זו תהיה הלשנה. האם אני "שותפה לפשע"? או שבגלל שהיא אחראית עלי אין לי צורך להתערב?
2. לפני זמן מה היה מבצע של הנחה גדולה על עט מסוים בחנות מסוימת. המבצע היה מוגבל ל-3 עטים. ההורים שלי רצו לקנות יותר מ-3, אז הם התפצלו וכל אחד מהם נכנס לחנות וקנה באשראי שלו 3 עטים וכך קיבלו הנחה גדולה יותר ו"עקפו" את ההגבלה. האם מותר לעשות דבר כזה? ואם אמרתי והחלטתי אחרי זה שאני אחזיר את העטים לחנות או אשלם בכספי לחנות את הכסף שהם אמורים לקבל אם אסור היה להורים שלי לעשות זאת, ואני ממש לא יודעת אם אמרתי "בלי נדר", האם אני עדיין מחוייבת לעשות זאת גם אם בעצם הדבר מותר וההורים שלי נהגו נכון?
תודה רבה!
תשובה
שלום לך,
שאלתך טובה ומקורה ברגישות ובשאיפות לצדק ולמוסר.
יחד עם זאת שאיפות אלו צריכות לעסוק כמה שיותר בך וכמה שפחות באחרים - לא בביקורת עליהם ולא במציאת פגמים בהתנהגותם:
1. כפי שכתבת מעליך יש בוחן שאחראי על ההשגחה ואת עושה מה שהוא אומר. חלק ממערך זה נועד גם לאפשר חריגות בגבול ההגיון ולכן נראה לי שחובתך היתה להאיר את עיניה ומאותו רגע, לאחר שאמרת לה - האחריות וגם הסמכות לשנות מהנהלים היא שלה ואל לך להתערב, בשביל זה הם סומכים עליה ועל שיקול דעתה ומעסיקים אותה כבר 7 שנים.
2.
א. הוריך - ראשית כל מחשבתך היא פגם בכיבוד הורים.
הוריך צריכים להיות מושלמים בעיניך והמחשבה ללכת ולשלם אחריהם זה איסור חמור בכיבוד הורים. על פי הלכות כיבוד הורים אסור לומר להורה שהוא טועה (וגם לא לומר לו שהוא צודק) ובודאי לא לעשות מעשה כזה שאם יוודע (ואין במציאות סודות) הוא משפיל אותם.
סיכום: מה שהוריך עושים זה תמיד בסדר גמור!
ב. במקרה הפרטי שהבאת - ברור שהוריך צודקים. החנות קבעה 3 עטים לקניה או 3 עטים לאדם והוריך הם שני אנשים שונים ואפילו הידרו לשלם בכרטיס אשראי אחר בכל פעם כך שבודאי שהם נהגו כהלכה.
חכמים היזהרו בחשדותיכם ...
דוד לוי
09-8987548