שאלה
שלום רב,
אני עובדת עם אישה שביקשה ממני לשאול מה הסטטוס שלה במקרה שלהלן. האישה אינה מגדירה עצמה דתיה, אבל "מאמינה בלב", ונציין שהיא גם עלתה לארץ לפני 7-8, שעברית היא לא שפת אימה. בעלה לא דובר עברית והם נמצאים בלוייו של עובדת סוצאלית, משרד הבריאות וכו', כל הביורוקרטיה נופלת עליה ועוד
נציין מראש שאין עוררין על כך שסיגריות מזיקות לבריאות.
אמרה לי האישה כך, בזו הלשון: "את יודעת שלפני כמה זמן אני הפסקתי לעשן. לא רק כי זה לא בריא אבל גם כי נדרתי נדר שאני מפסיקה לעשן כדי שהילד הקטן שלי שיש לו בעיה בלב יהיה בריא. עכשיו אני לא יודעת מה לעשות. מאוד קשה בבית, יש לי המון דברים לטפל בהם, אני מאוד בלחץ. אפילו סיגריה אחת ביום יכולה לעזור לי - לא ליד לילדים כמובן, אבל נדרתי נדר - אז אני לא יודעת אם אני יכולה לעשן, ואני לא רוצה שיקרה לילד שלי משהו, חס וחלילה"
היא שאלה אותי אם אני אוכל לברר בשבילה "מבחינת הדת - מה הדת אומרת על זה" אם מותר לה לעשן או לא.
שאלתי אותה אם היא אמרה במילים, בפה, בקול, את הנדר, ותשובתה היתה "אמרתי את זה בלב, בעצם יכול להיות שאמרתי את זה בקול, אני לא זוכרת"
מה הדין? האם המעשה נחשב נדר על פי גדרים הלכתיים? ומה עליה לעשות לגבי הסיגריה?
תודה מראש.
תשובה
שלום לך,
לאחר התייעצות מפורטת עם הראשון לציון הרב הראשי לישראל הרב שלמה משה עמאר שליט"א.
אין שום דרך להתיר לאדם נדר שלא לעשן.
עישון הוא אסור ולדעות רבות מעשן פסול לעדות כי הוא מסכן את חייו שלא לצורך
לכן אסור לה לעשן אפילו סיגריה אחת
שתזכה לאריכות ימים דוד לוי
098987548