שאלה
אף על פי שהנהלת האתר מבקש לא לפנות עם אותו שאלה ליותר מרב אחד, אני עושה זאת מפני שיתכנו יותר כמה וכמה תשובות לשאלתי וכולם נכונות. עמכם השלחה. המובא מטה הופץ בכולל שלנו, מה עונים על זה? עם בכלל?
ויאמר אמציה אל עמוס חוזה לך ברח לך אל ארץ יהודה ואכול שם לחם ושם תנבא...ויען עמוס לא נביא אנוכי ולא בן נביא אנוכי כי בוקר אנוכי ובולס שקמים. (עמוס ז. יב-יד)
בדברי אמציה משתמע רמז ברור על כך שעמוס מתפרנס מנבואה- "...ואכול שם לחם ושם תנבא...". ייתכן שאמציה בעצמו התפרנס מ"דתו" ו"אמונתו", אך טבעי לו לייחס זה הפשע לעמוס.
עמוס ממהר להכחיש- "...כי בוקר אנוכי...". לוּ עמוס החוזה אכן היה נוטל מהציבור שכר תורתו, כיצד היה עליו לענות כדי שויכוח אמיתי לא ישמע כריב בעלי מקצוע, המתחרים על מקום בשוק? על כל פנים, אנו רואים כאן שטענה זו: "דביקותכם בתורה היא סך הכול דביקות בצורך להתפרנס"- אינה חידוש של ימינו אלא טיעון עתיק, שלפחות אז היה שקרי, למזלנו.
מבחינת כופר זו ראיה בסיסית המוכיחה שאין הבדל מהותי בין בדיות לבו לתורת ישראל.
קיימים מספר די גדול של היתרים שונים של מחברים שונים להנאות מלימוד והוראת תורה. בחיבור זה אני מתייחס ל"חורים" המשותפים לכולם ולא נכנס לטיעונים ייחודיים לכל אחד מהם. כי מטרתי להוראות שהתרים אלה לא יתכנו באופן עקרוני ולא שהם חלשי הנמקה בנקודה זו או אחרת.
ובכן:
1. על ה"חור" המשותף הראשון כבר נרמז- אף אחד מבעלי התרים לא מסוגל לנדב לעמוס תשובה הולמת עבור אמציה, לוּ עמוס היה מאמץ את התרו, חלילה. כל תשובה שתינתן על ידי בעל ההיתר תשמע או כ"מגיע לי", על כך בסעיף 5, או כ"איני גרוע ממך" לכל היתר, או אף "איני גרוע מסטודנט לפילוסופיה". מבחינת המתיימר להציג האמת הבלעדית אין זה מספק. "חור" זה חילול ה' שמו, אך למטרת חבורי אף אין צורך במושג חמור זה- חילול ה', מספיק להצביע על הימנעות שיטתית מקידוש ה'-
אני תקווה שלא ימצא מסונוור אשר יטען שאילוּ לומדי ומורי תורה היו עוסקים בה בלי שכר לא יהי בכך תוספת קידוש ה'. ולא ימצא בור אשר לא ידע כי מפני זה החטא- הימנעות חד פעמית, לא שיטתית, מקידוש ה' נענש משה רבנו ולא נכנס לארץ...ױיַעַן כי לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם: במדבר פ' כ
תשובה
לשואל שלום רב.
במאמר יש טיעונים רבים, חלקם רלוונטיים וחלקם לא, חלקם ענייניים וחלקם דמגוגיים. קשה להתייחס להכל, לכן אתייחס לעיקר.
1. אפתח ואומר משהו על הסגנון. יש ויכוח ענייני, חשוב ועתיק, אם מותר ללמוד על חשבון הציבור. אבל אין סיבה להגדיר את מי שחושב אחרת "מתיימר", "מסונוור", "בור", "ציניקן" וכדו'. פעמים רבות כשיש חולשה בטענות, נזקקים ללשון לא ראויה.
2. הויכוח על לימוד תורה על חשבון הציבור הוא עתיק. כבר הרמב"ם מדבר בחריפות רבה נגד זה. יחד עם זה הוא מציין שבכך הוא חולק על כל חכמי דורו. בדיון זה דנו רבים , וראש לכולם ר' יוסף קארו בפירושו על הרמב"ם – "כסף משנה". שם הוא עונה באריכות לטענות הרמב"ם אחת לאחת. ומסקנתו היא , שאפילו אם נודה לטענות הרמב"ם, הסכימו חכמי ישראל להתיר זאת משום "עת לעשות לה' הפרו תורתך" כלומר במצבים מסויימים התירו חכמי ישראל דברים מסויימים כיון שראו שבלי זה יהיה חורבן לתורה. הדוגמא הטובה ביותר לכך היא תורה שבע"פ. הרי מחז"ל משמע שהיה אסור לכתוב את התורה שבע"פ, ורק משום עת לעשות לה' הפירו זאת, כלומר כיון שראו שבלי זה תשתכח התורה ח"ו. האם הכותב מציע שנחזור לדין המקורי ונמנע מלהשתמש בספרים ונלמד את הגמרא ודברי חז"ל כולם רק בע"פ? האם כך הוא נוהג בעצמו? כך גם כאן. לולא נמצאו נדיבים שהחזיקו לומדי תורה, לולא מימנו הקהילות את לימוד התורה, היתה התורה קורסת ונשארת נחלתם של יחידים, עשירים ומיוחסים. האם זאת היא כוונתו של הכותב?
3. כמובן שצריך ענווה. כמובן שנכון לאמר "אל תחזיק טובה לעצמך" אבל כל זה אינו קשור לעניין הפרנסה. כמובן שצריך ללמוד לשם שמים, ואף אחד לא לומד בשביל הסיוע שהוא מקבל. אבל גם זה לא קשור לכך שבלי תמיכה בלומדי תורה, תהיה פגיעה קשה.
4. דבריך נכונים גם לגבי בחורים בגיל עשרה שלומדים בישיבה על חשבון המדינה. האם גם לזה אתה מתנגד?
5. מדברי הכותב משמע שגם בעלי תפקידים כגון דיינים ורבנים לא יתפרנסו מן הציבור. האם כך תאמר גם על שופטים ועל מרצים ועל עו"ס וכד'. לזה גם הרמב"ם לא הסכים.
אפשר להמשיך באריכות לטענות שונות וסברות אחרות, אבל לא ניתן למחוק למעלה מ1500 שנים של לימוד תורה ולאמר שכולם היו עבריינים מחללי השם.
בברכה
אפי קיציס