שאלה
שלום הרב.
אני תלמיד ישיבת הסדר. בוא נאמר שאני לא "הכי רציני" כי קשה לי ללמוד. אבל אני משתדל. שאלתי היא נגיד בחופש, או אחרי ההסדר. שכנראה אני לא ילמד יותר מדף יומי ביום,(במקרה הטוב) מה היעוד שלי בחיים? אם אני לא יכול ללמוד- אז מה לעשות כל היום???? (נגיד שאני לא צריך לעבוד?)
2. האם "תהילים" זה כמו למוד תורה ממש? אותו שכר??
3.אם כבר מדברים על שכר- מצד אחד הרבה אומרים שלא עושים משהו בשביל השכר בעולם הבא, ושהוא יגיע ממילא. מצד שני כל הזמן מדברים על זה: "לפום צערא אגרא", שכר על על "עמל תורה". שכר על הידור מצווה, וכו... אז מה "הסטטוס" פה? עושים בשביל שכר או לא?
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום.
נפסקה ההלכה בשולחן ערוך אורח חיים סימן קנו
סעיף א
אח"כ ילך לעסקיו, דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון, כי העוני יעבירנו ע"ד קונו; ומ"מ לא יעשה מלאכתו עיקר, אלא עראי, ותורתו קבע, וזה וזה יתקיים בידו; וישא ויתן באמונה..."
כלומר סדר היום לאחר תפילת השחר וארוחת הבוקר צריך לכלול עבודה וקביעת עיתים לתורה והכל הוא לפי האישיות של האדם והיכולת שלו והאתגרים שנצבים בפניו. ראה דברי הנשר הגדול ברמב"ם הלכות דעות פרק ג
הלכה ב
צריך האדם שיכוון לבו וכל מעשיו כולם לידע את השם ברוך הוא בלבד, ויהיה שבתו וקומו ודבורו הכל לעומת זה הדבר....."
הלכה ג
המנהיג עצמו על פי הרפואה, אם שם על לבו שיהיה כל גופו ואבריו שלמים בלבד ושיהיו לו בנים עושין מלאכתו ועמלין לצורכו אין זו דרך טובה, אלא ישים על לבו שיהא גופו שלם וחזק כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את ה', שאי אפשר שיבין וישתכל בחכמות והוא רעב וחולה או אחד מאיבריו כואב, וישים על לבו שיהיה לו בן אולי יהיה חכם וגדול בישראל, [נמצא המהלך בדרך זו כל ימיו עובד את ה' תמיד,] אפילו בשעה שנושא ונותן ואפילו בשעה שבועל, מפני שמחשבתו בכל כדי שימצא צרכיו עד שיהיה גופו שלם לעבוד את ה', ואפילו בשעה שהוא ישן אם ישן לדעת כדי שתנוח דעתו עליו וינוח גופו כדי שלא יחלה ולא יוכל לעבוד את ה' והוא חולה, נמצאת שינה שלו עבודה למקום ברוך הוא, ועל ענין זה צוו חכמים ואמרו וכל מעשיך יהיו לשם שמים, והוא שאמר שלמה בחכמתו בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך."
והדברים האלו נפסקו להלכה בשולחן ערוך אורח חיים סימן רלא
סעיף א
אם אי אפשר לו ללמוד בלא שינת הצהרים, יישן. הגה: וכשניעור משנתו א"צ לברך אלהי נשמה (ב"י); וי"א שיקרא קודם שיישן: ויהי נועם (תהילים צ, יז) (כל בו); ובלבד שלא יאריך בה, שאסור לישן ביום יותר משינת הסוס שהוא שתין נשמי, ואף בזה המעט לא תהא כוונתו להנאת גופו, אלא להחזיק גופו לעבודת השי"ת; וכן בכל מה שיהנה בעולם הזה, לא יכוין להנאתו, אלא לעבודת הבורא יתברך, כדכתיב: בכל דרכיך דעהו (משלי ג, ו) ואמרו חכמים: כל מעשיך יהיו לשם שמים, שאפילו דברים של רשות, כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך, יהיו כולם לעבודת בוראך, או לדבר הגורם עבודתו, שאפילו היה צמא ורעב, אם אכל ושתה להנאתו אינו משובח, אלא יתכוין שיאכל וישתה כפי חיותו, לעבוד את בוראו; וכן אפילו לישב בסוד ישרים, ולעמוד במקום צדיקים, ולילך בעצת תמימים, אם עשה להנאת עצמו והשלים חפצו ותאותו, אינו משובח אלא א"כ עשה לשם שמים; וכן בשכיבה, א"צ לומר שבזמן שיכול לעסוק בתורה ובמצות לא יתגרה בשינה לענג עצמו, אלא אפילו בזמן שהוא יגע וצריך לישן כדי לנוח מיגיעתו, אם עשה להנאת גופו אינו משובח, אלא יתכוין לתת שינה לעיניו ולגופו מנוחה לצורך הבריאות שלא תטרף דעתו בתורה מחמת מניעת השינה; וכן בתשמיש האמורה בתורה, אם עשה להשלים תאותו או להנאת גופו ה"ז מגונה, ואפי' אם נתכוין כדי שיהיו לו בנים שישמשו אותו וימלאו מקומו אינו משובח, אלא יתכוין שיהיו לו בנים לעבודת בוראו או שיתכוין לקיים מצות עונה כאדם הפורע חובו; וכן בשיחה, אפי' לספר בדברי חכמה צריך שתהיה כונתו לעבודת הבורא או לדבר המביא לעבודתו. כללו של דבר, חייב אדם לשום עיניו ולבו על דרכיו ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו, וכשרואה דבר שיביא לידי עבודת הבורא יתברך יעשהו, ואם לאו לא יעשהו; ומי שנוהג כן, עובד את בוראו תמיד.
2) אם זה מה שאתה יכול את תגיד תהילים ואם אתה יכול ליותר אז תתעסק ביותר תלוי במזמן ובמקום ובאישיות שלך.
בהצלחה,
עוזיאל
.