לשון הרע, התקבלות התפילה

שלום וברכה

א. שאלה זו היא כבדת משקל מאוד ביחס לדיני לשון הרע בכלל. אין מדובר בתנ"ך בלבד, כי אם גם בהרבה סיפורים בגמרא, וחלקם על תנאים ואמוראים. נראה שיש כאן צירוף של כמה גורמים: זהו לשון הרע לצורך, שכן ישנו צורך גדול ללמור לא רק מהמעשים הטובים של בני אדם, אלא גם ממחדליהם, ומהיחס של ריבונו של עולם לנפילות שנפלו אותם אנשים* מדובר באנשים שמתו, ואף שיש לשון הרע גם על נפטרים הוא בוודאי קל יותר, וככל שמתרחקים מהתקופה כן נראה שיש להקל בדבר* מדובר במוסד "רשמי" (בין אם זה הקב"ה, או להבדיל עורכי הגמרא) שהוא למעשה פוסק פסק דין, ונראה שבכך אין איסור לשון הרע, שהרי זה חלק מהציווי "וכל ישראל ישמעו וייראו", ויש כנראה עוד כמה סיבות. חשיבות השאלה נוגעת גם להיום, שכן שאלה גדולה היא מאיזה שלב ומאיזה סיבות מותר לבקר בפומבי מעשים רעים שנעשו על ידי אחרים, וחלק מהתשובה הוא הסעיפים הכתובים לעיל.
ב. לא הבנתי את השאלה לגבי גלידה או מעדנים, ומתי שיהיה הבדל ביניהם.
ג. השאלה השלישית אף היא שאלה מורכבת מאוד, והיא נוגעת בכלל לעניין התפילה. אומר בקיצור: זו הדרך בה ברא הקב"ה את העולם. הקב"ה ברא את העולם בדרך זו שהוא שומע תפילה, ואף שלאור השיקולים האלוקיים הוא חרץ דין באופן מסוים, הרי שהוא "מוכן" לקבל את תפילות בני האדם ולפעול לפי הבנתם של בני האדם כפי שהיא בוטאה בתפילה. אדגיש כי חס וחלילה אין אנו אומרים שהקב"ה חייב לעשות כך, אלא מציינים את העובדה שכך הוא "בחר" לברוא את העולם ולהנהיג אותו.

כל טוב