לשון הרע בתוך שיחה רגילה עם חברה

שלום ברכה,

שאלת שאלה חשובה מאוד.
א. אנחנו חייבים להרגיל את עצמנו לא לדבר על אנשים אחרים. נקודה! זאת עבודה לא קלה אבל מהחשובות ביותר בחיינו. אין אנו תופסים עד כמה הדיבור על אנשים אחרים הנראה לנו לפעמים כדבר תמים ביותר משחית את המידות שלנו, הופך את החברה שלנו למקום לא נעים ואף תורם לאווירה של אלימות סמויה בינינו.
כאשר אנו מספרים על אחרים, גם בתמימות, במיוחד כאשר זה הופך למנהג קבוע בחיים שלנו, בלי שנשים לב לכך, אנו מעצבים בתוך נפשנו מידה לא טובה של להסתכל על אנשים סביבנו, גם הקרובים אלינו, בביקורת וממקום גבוה של התנשאות.
ועוד - החברה שלנו במקומות רבים, במיוחד בתקשורת, משתמשת בדיבור על אחרים כנורמה, כביטוי של חכמה ופקחות וכמשהו שמושך את הלב ואת הנפש. אי אפשר לתאר את הנזק הנעשה בתוכנו מבחינת הקשר התמים בין אנשים בחברה שלנו בגלל ה"נורמה" הזאת.
אנו מצווים להקפיד הקפדה גדולה מאוד מאוד לא להוציא דיבור על אחרים מתוך עומק הציווי של "ואהבת לרעך כמוך", שהוא כלל גדול בתורה.
ב. יש מקומות שהתירו החכמים את הדיבור על אחרים. למשל, במסגרת קבלה למקום עבודה או בהערכה של תלמידים על ידי צוות מורים. במקומות אלו יש היתר בגלל שהדיבור חיוני להביא לתיקון העולם או לתיקון האדם, למשל התלמיד או בית הספר. גם במצבים אלו יש להקפיד לא לגלוש, ולהתחיל לספר דברים שהם לא מעניין השאיפה לתיקון עצמה.
ג. לגבי השאלה שלך הספציפית - בין חברות, במיוחד כאשר הן "חברות טובות", יש נטייה לשתף בסיפורים מהחיים, סיפורים שלא פעם יש בהם דיבור על אנשים אחרים שהן מכירות. יש להתרחק מזה כמו מאש - חוץ מאשר במצב אחד - מצב בו אחת החברות מרגישה שהיא זקוקה לעזרה כלשהי בעניין מסוים, לתיקון שלה או לתיקון משהו בסביבה שלה כמו במשפחה שלה או בין חברות אחרות ואפילו עם מורות וכו. גם אחת החברות נמצאת במצב של לחץ או כאב או פגיעה וחשוב לה לשתף בגלל שעצם השיתוף יעזור לה להתמודד - אז נראה לי שיהיה מותר לספר. אבל שוב מתוך ההקפדה רק לספר את מה שצריך לספר בשביל העניין ולא שום דבר יותר. או שחברה אחת רוצה להתייעץ עם חברה על עניין כלשהו, נראה לי שיהיה מותר לספר תוך כדי שמירת הגבולות הנכונים.
בברכה רבה, דוב ברקוביץ