שאלה
בס"ד
לכבוד הרב השלום והברכה!
ישנן שתי מימרות של תנאים שונים בפרקי אבות, אינני זוכר את מקורן המדויק. הראשונה: "במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש". אני מפרש משפט זה, שאדם תמיד ישתדל למלא את החסר התורני בכל מקום בו הוא הולך/נמצא/מתגורר. ולעומתה יש מימרה נוספת: גם אם תתן לי אלף אלפים דינרי זהב.... איני גר, אלא במקום תורה" (אם אינני טועה נאמר בשם ר' יוסי בן קסמא). האם דברי התנאים סותרים? כי אם אסור לגור במקום שאינו מקום תורה, כיצד תהיה מציאות בה אדם נמצא ב"מקום שאין אנשים"? ואם מותר לגור במקום כזה, למה ר' יוסי בן קסמא סירב להצעה? (אני יודע שזו אינה מחלוקת תלמודית, כי מדובר שתנאים שונים, ועקב כך שיטותיהן שונות, ובכל זאת הייתי רוצה לברר, אם השיטות מתיישבות יחד או לאו).
בתודה מראש,
נפתלי
תשובה
שלום רב,
ר' יוסי בן קיסמא מדבר על מצאיות לכתחילה ואילו המימרא של הלל, מדברת על מציאות דיעבדית. לענ"ד תמיד ישנו מתח בין ההשפעה לבין ההסתגרות וצריך למצוא את שביל הזהב ביניהם.
מועדים לשמחה,
חיים רטיג, ישיבת ההסדר "בינות" רעננה.