שאלה
אני לא מבין למה חז"ל מייחסים את ההתמודדות בחיי היום יום לצדיק. אני שרוצה להיות אדם טוב, אבל לנוח בשלווה. כשרש"י אומר שיעקב רצה לנוח בשלווה, ומיד קפץ עליו רוגזו של הקב"ה, וכו' ועוד שלצדיקים אין שלווה גם אחרי מיתתם, הם ממשיכים לעלות מעלה במדרגות בעולם האמת. כל מה שאני רוצה זה שלווה. מבחינתי לשבת באותו מקום ןלהיות קרוב לקב"ה, לעשות מה שהוא ציוה, אבל שיתן לי לשבת בשלוה. בלי אנשים שמתפוצצים, בלי אנשים שצועקים ובלחץ כל היום. למה החיים תמיד בלחץ? למה אין רוגע ושלווה בעולם שהם לא זמניים?
מצפה לתשובה
יהודה
תשובה
בס"ד
אם אדם לא מבקש לשבת בשלווה יכול להיות שתהיה לו שלווה כמו שחכמינו אמרו: "אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא".
אבל כשהעולם הוא כל כך בצער,
שיש אנשים שהולכים בחושך,
שעובדי אלילים אכזריים נמצאים סביבך - איך אתה חושב לישב בשלווה?!
לכן קפץ על יעקב רוגזו יוסף - והרוגז הזה מאלץ את יעקב לרדת למצרים - למול את כל המצריים וללמד אותם לומר "ה' הצדיק", "מי כמוכה באלים ה'".
** ** **
אינך צריך להיות בלחץ!!
אנשים לא צריכים להתפוצץ!
אנחנו צריכים לקרוא בכל מקום בשם ה' א-ל עולם, מתוך חדוה ועשיה.
זכור כי אדם באמת לא רוצה לשבת בשלווה. ולכן "בית כלא" הוא הוא העונש הגדול גם אם לא עובדים שם עבודת פרך.
הכרתי פעם מישהו שלקח יפיפיה גויה והלך איתה ליער לברוח מהעשן והאנשים המרגיזים - לחיות ביחד בשלווה.
הבחור היה מוכשר ביותר - בתוך חודש הוא בנה בית מעצים ובתוך חודשיים הוא ריהט אותו ברהיטים מעשי ידיו.
בחודש השלישי הוא ישב בטל ואחרי ארבעה חודשים הוא חזר לבית אבא מבוייש.
מסקנה: ["אדם לעמל יולד"].
ובקשת השלווה היא משאת שוא!
אין דבר כזה בעולם!!
"כל המעביר ממנו עול תורה - נותנים עליו עול דרך ארץ".
וכבר פגשתי בחיי אנשים שהיה להם עושר אדיר לשבת בשלווה הם ובני בניהם עד עולם - ואף אחד מהם לא ישב בשלווה.
חלק היו עסוקים בעשייה מתוך שמחה.
חלק היו שרויים בבעיות שלהם ושהביאו על עצמם.
וחלק גדול עמלו ב"עול דרך ארץ" מתוך כעס ועצב.
[הייה שמח!!! :)
]