שאלה
שלום הרב.
כידוע אין חכמים יכולים לפסוק בניגוד לדין תורה מפורש. מלבד 2 מקרים בולטים:
תקיעה בשופר בראש השנה שחל להיות בשבת
ונטילת לולב בחג ראשון של סוכות שחל להיות בשבת.
בשני מקרים האלה חומרת חז"ל באה בצורה זו של "שב ואל תעשה". וזאת משום חשש שיבואו לעבור על איסור תורה (טלטול)
שאלותי:
1) מהו המקור המפורש בו אוסרים חכמים על יולדת ובעלה להיות יחד כל עוד רואה דם?
2)כיצד חכמים מטמאים דם זה אם התורה כותבת בפירוש שדם זה טהור (ע"פ תרגום אונקלוס, ב"ר ובחז"ל - "דמי טהרה") ???
הרי דבר זה סותר דין התורה בצורה שאינה משתמעת לשני פנים.
אילו היה פה חשש מסוים אחר כמו בר"ה - שמא יבוא לטלטל השופר - את זה עוד אפשר להסביר בחומרת חז"ל על התורה במקרה של "שב ואל תעשה", אך במקרה שלנו אין שום חשש לדם נדה - כי מהתורה - כל (!) דם אותו רואה האשה לאחר לידת זכר/נקבה במשך 33/66 יום לאחר טומאתה או 40/80 יום לאחר לידתה הוא טהור!!
לכן איני יכול להבין זאת.
האם לרב יש הסבר??
תשובה
שלום לך,
כללי -
1. אינני יודע מנין לך הקביעות על כוחם של חכמים.
2. חכמים מחויבים מהתורה לגזור גזירות כדי למנוע מהציבור לעבור איסורים חמורים כמו טלטול בשבת או בלבול בין דם טוהר לדם נידה.
3. לפיכך חכמים צריכים לגזור איסור על דם טוהר ק"ו מהדוגמאות שנתת.
לשאלתך -
לאשה היולדת אסור להיות עם בעלה מהתורה ולא מגזירת חכמים.
4. אישה יולדת היא טמאה טומאת לידה ועליה לספור שבעה ימים נקיים ולטבול.
5. במציאות רוב הנשים טובלות לאחר כחודש וחצי מהלידה.
6. אם אשה ספרה וטבלה אחרי 30 יום ללידה ולאחר מכן תראה שוב דם - אז במקרה מאד נדיר זה יש מקום לשאלתך.
7. בשלב זה - כדי למנוע בלבול בין בנות ישראל בד"כ אוסרים אותה שוב.
8. יש רב גדול וחשוב שלדעתו היא אינה מברכת על הטבילה במקרה נדיר כזה.
לסיכום -
שאלתך בד"כ תיאורתית כי היולדת טמאה מהתורה מאז שילדה ועד שטבלה.
חכמים חייבים לאסור דברים מותרים כדי ליצור אחידות ולמנוע בלבול בעם ישראל בכל מקום שיש חשש לטעות.
בברכה דוד לוי