כעס

לשואל שלום רב.
אני הבנתי את הרמב"ם כפי שציינת בדבריך האחרונים. הרמב"ם מדבר על תכונות הנפש, על מידת הכעס. ולהבנתי הרמב"ם אינו מתכוון שאדם יתן לאנשים להכותו ולעשותו מסכן אלא שלא יכעס ולא יתמלא שאיפות נקמה. אבל מותר לאדם להתגונן. איננו דוגלים בגישה הנוצרית שמי שהיכה אותך, תן לו את הלחי השניה. אלא אל תכעס. תפעל כפי שהשכל מחייב אותך. כך אנו רואים אצל דוד המלך שלא נעלב ממעשהו של שמעי בן גרא שקילל אותו והבין שזה מה שמגיע לו מאת ה'. וכשחזר לשלטון לא ציווה להורגו, כיון שלא היווה איום כלפיו, ודוד לא כעס עליו. לעומת זאת שמעי מהווה איום על שלטונו של שלמה בנו ולכן הוא מצווה עליו לשמור היטב את צעדיו, וכשהוא מפשל (מפר את פקודתו והולך לאויבו אכיש מלך גת, עירו של גלית) שלמה הורגו.
וכך כותב הרמב"ם בפירוש בספרו מורה נבוכים (א', נ"ד) שראוי למנהיג מדינה לנהוג, שיעשה את דבריו ע"פ מה שהשכל מצווה בלי כעס, עד שיצווה לפעמים להרוג בן אדם לא מתוך כעס אלא כי כך צריך. ובלשונו : "ויהיה לפעמים לקצת בני אדם נוטר ונוקם ובעל חימהכפי הראוי להם ולא מתוך סתם כעס, עד שיצווה לשרוף אדם והוא בלתי כעוס ולא רגוז ולא שונא לו אלא כפי שייראה לו שהוא חייב..." וכך גם להיפך, שלפעמים יפעל בפעולות של רגישות וחמלה, לא מתוך רגשנות אלא כי כך ראוי לעשות. ולכן יש לחלק בין הרגשות והמידות של האדם לבין פעולותיו.
בברכה
אפי קיציס