כמה סוגיות שביקורת המקרא העלתה

1. צריך לומר שהמקרא נוקט לשון קצרה כפי שפרשו רוב המפרשים הצאן לקרבן פסח, והבקר לשלמי חגיגה . ראיה לכך הוא הפסוק
דברי הימים ב פרק לה
(ז) וַיָּרֶם יֹאשִׁיָּהוּ לִבְנֵי הָעָם צֹאן כְּבָשִׂים וּבְנֵי עִזִּים הַכֹּל לַפְּסָחִים לְכָל הַנִּמְצָא לְמִסְפַּר שְׁלֹשִׁים אֶלֶף וּבָקָר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אֵלֶּה מֵרְכוּשׁ הַמֶּלֶךְ: ס
כבשים ועזים הכל לפסחים! ורק אז נזכר הבקר.
אפשרות נוספת היא ברמב"ן ואברבנל , שזבח פסח כאמור ומפורש במקומות האחרים בתורה וכאן נוספת מצווה נוספת לביא שלמי חגיגה מצאן או בקר.
יש פרוש נוסף של האבן עזרא שגם הוא לא רואה בו פירוש עיקרי-שפסח מצרים היה רק צאן אך לדרות רק בקר.
לפי כל הפירושים אין בעיה עם הבישול כי צליה גם כלול הבבישול בהכנת האוכל לאכילה , והתורה כאן לא נכנסת לפרטי ההלכות שכבר בוארו בשמות. כמו כן ניתן לומר שהישול מתיחס לחידוש של הפרשה לחגיגה ולא לקרבן הפסח עצמו (אברבאנל) לפי האבן עזרא בפירושו השני ניתן היה לפרש שלדורות אין צורך בצלי אלא מבשלים.
2.ודאי שמדובר בעבד עברי (אחיך), אני לא רואה סתירה בין הפרשיות אלא שתי בחינות. יש פרשיות שמספרות שהעבד יוצא ב6 ויש פרשיה שיוצא ביובל והן משלימות אחת את השנייה. אם היובל הגיע לפני 6 הוא יוצא ביובל ולהפך. פעמים רבות המקרא בוחר שלא לסגור פרשה מכל היבטיה ההלכתיים, והא מלמד אותה בכמה מקומות בבחינות שונות. מבחינה רעיונית יש מקום בכל מקום כזה לחשוב מה המטרה של פיצול הבחינות.
3. ההבדל ביחס ללוי הוא ברור היה באמצע חטא העגל שבו שבט לוי הוא היחיד שלא נכשל. התברר שיש הבדל בין הקנאות של לוי ושמעון. של לוי היא קנאות של קדושה של שמעון כנראה שלא . בחטא בעל פעור כיכבו כידוע בני שמעון והם כנראה רוב המתים במגפה.