שאלה
שלום כבוד הרב!
אני אותו ...ששלח לך את השאלה על כיבוד הורים דרך כיפה יש לי בעיה כלשהי ואני לא מצליח להעביר לך עוד הודעה דרך שם לכן אני פונה אלייך מפה..(מקווה שזה לא מפריע...)
אני אחזור על שאלתי ואוסיף את פרטיי...
אז פרטיי הם: אני תלמיד ישיבה בכיתה י' בן 15 בא מבית דתי לאומי לא מזמן נכנסתי להדריך בסניף בני עקיבא שבשכונה שלי אני מדריך את שבט זרעים (תותחים אגב!)
ושאלתי היא:ברצוני לספר לך מן סיפור קצר ולשאול מה עליי לעשות... אז ככה: אני כבר תקופה לא קצרה מרגיש שההורים שלי לא מתייחסים למה שאני אומר הם בטוחים (והם אומרים את זה) שהם לא יכולים לטעות! הם לא חושבים אפילו על מה שאני אומר להם בקיצור הם לא מתייחסים למה שאני אומר.. הם נותנים יחס מועדף לאח שגדול ממני ואני לא אומר את זה סתם זה ברור לי! ובנוסף לזה הם לא נותנים לי כבוד מינימלי של הדוגמא הכי קטנה להקשיב למה שיש לי להגיד להם...
ומצד שני הם אומרים שאני חייב לתת להם כבוד למרות הכל! ושאני חייב להקשיב למה שהם אומרים כי זה כיבוד הורים וכי זה קודם להכל וזה לא משנה מה היחס שלהם אליי. אני לא משנה מה, חייב לתת להם כבוד ולציית להם!
עכשיו, לדעתי זה לא נכון! ואני אומר את שלי כבר כמה פעמים ותמיד זה גורם למריבות וצעקות נוראיות בבית... וכבר קיבלתי איומים על זה שהם יעיפו אותי מהבית וכאלה... אמא שלי כבר לא מדברת איתי איזה שבועיים ואבא שלי שבוע וחצי ככה... הם החרימו לי את הפלאפון וככה זה ממשיך השאלה שלי היא איך אני אמור להתנהג אליהם?? אני אמור לכבד אותם על המעשים האלו? אני עדיין צריך לתת להם כבוד של "כיבוד הורים"? נ.ב. אני לא חושב שאני טלית שכולה תכלת אבל אני מרגיש שלא מתייחסים אליי ועוד כשאומרים לי את מה שהם אומרים זה מאוד פוגע ולפעמים אני מתפרץ...
אשמח לקבל תשובה בהקדם כיוון שזה מקרה דחוף שנמשך יותר מדי זמן... תודה על העזרה! רועי...
עשיתי תיקונים מהפעם הקודמת אשמח שתקרא שוב ותענה לי במהרה למייל מחכה לתשובה...
תשובה
שלום וברכה
השאלה שאתה שואל היא בדרך כלל לא תחום המומחיות של רב דווקא, אלא של בעלי מקצועות הנפש שהם מומחים יותר מאתנו בתחום זה.
על כן, אכתוב לך ראשי פרקים בלבד, ואם תרצה ללמוד יותר על המצב נכון יותר לגשת ליועץ בית הספר שהוא מומחה בתחום.
מה שאתה מתאר הוא די אופייני לגיל שאתה נמצא בו. הורים רואים בנער מתבגר מישהו שנמצא בתחילת דרכו בלבד, ובשל כך אינם מתייחסים באופן בוגר אליו. לו היית הבכור סביר להניח שההורים היו רואים אותך כגדול שבגדולים אולם כיוון שיש לך אח מבוגר ממך באופן אוטומאטי ההתייחסות אליך היא יחסית – אתה צעיר יחסית, ובשל כך מתייחסים אליך כך.
הם לא חשים שמשהו מעוות בכך, והם רואים בכך דווקא דבר מה נכון לעשות, ועל כן הם גם תובעים כי תכבד את עמדתם.
ביחסים בתוך המשפחה אין ברירה אלא ללכת על קצות האצבעות. הליכה זו משמעותה מחד גיסא לנסות ולברוח מעימותים וממריבות, ולנסות לבלוע את היחס שלהם ברמה מסוימת תוך שאתה יודע כי למעשה אתה כן צודק ואת כן חושב את הדברים הנכונים והם הטועים, ובמקביל מידי פעם (ולא תמיד) להתעקש על דברים שחשובים לך באמת. גם אז, בצעקות לא משיגים הרבה, ובטח שלא בהסתכסכות עם ההורים. נסה לא להתפרץ, אלא לתכנן מראש מה אתה עומד לומר כשאתה מתכוון להתעקש, ומה באמת ישפיע עליהם.
אתה לא חייב לכבד את עמדת ההורים אולם אתה כן חייב להקפיד על שני דברים: דבר אחד הוא שאסור לך לבזותם. דבר שני הוא לא להתסיס דווקא את הבית.
אני מניח כי כשתתכננן את הדברים – גם תקבל על עצמך לא להתעקש על כל שטות וגם תקבל על עצמך כי על נושא שאתה עומד להתעקש אתה לא מדבר לפני שאתה מתכנן מה תאמר לאור חישוב הסיכויים של לשכנע אותם – אתה תמצא את הדרך הנכונה.
כל טוב והרבה הצלחה. אשמח לעזור לך אולם במקביל כדאי לפנות ליועץ