שאלה
ישנם רבנים או דרשנים המקיימים הרצאות במטרה להחזיר בתשובה אנשים.
אצל חלקם, בחלק נרחב מההרצאה נעשה שימוש ב"מדע" כדי לאשש את טענותיהם - אלא שבמקרים לא מעטים, הם אומרים דברים שלחלוטין אינם נכונים.
חלקם אף משתמשים בטענות שמעלים אנשי דת נוצרים - טענות שהופרכו זה מכבר, ובדיקה שטחית בלבד מספיקה כדי להבין זאת - מה שגורם לי לחשוב שאין מדובר בטעות תמימה, אלא בשקר מכוון.
מה גם, שאותן הרצאות מכוונות לציבור פחות מלומד ומשכיל שמסוגל להתמודד עם אותן טענות והכריזמה של המרצה משכנעת אותם.
בעקבות זאת, החלו גורמים מסוימים להעלות סירטונים בהם הם עושים צחוק מאותם מרצים תוך שהם מציירים את כלל הציבור הדתי כציבור של בורים וטיפשים - מה שנראה לי כחילול ה' גדול. (במיוחד לאור העובדה, שהטענות שלהן כלפי אותם מרצים, הן נכונות לגמרי).
שאלתי היא, האם יש להיזהר בכבודם של אותם מרצים (לחלקם תואר רב, אף שהם מעולם לא הוסמכו לכך) משום כבוד ת"ח?
האם הנזק שבחילול ה' שהם גורמים לא עולה על התועלת שבהחזרה בתשובה של אנשים?
האם החזרה בתשובה של אנשים בצורה של שקרים ורמיה הינה דבר ראוי בבחינת "המטרה מקדשת את האמצעים"?
תודה רבה.
תשובה
שלום,
ראשית חשוב להבין שכבוד תלמידי חכמים אינו רק על רבו המובהק של אדם אלא גם על תלמיד חכם אחר ווודאי כזה שהוא מפורסם וידוע כחכם מופלג. בכל אופן, יש צד בהלכה הקובע כי יש לתת כבוד לתלמידי חכמים אף כאלה שלא למדת מהם תורה. המאירי אומר שיש לכבד תלמידי חכמים עפ"י כבודם וחכמתם.
אלא שאז עולה השאלה מי בדיוק נחשב תלמיד חכם ועוד יותר כיצד בוחנים ובודקים זאת? האם אותם "רבנים משכנעים" הם ת"ח?
אני חושב שמוטב שלא להיכנס בכלל למדידות של תלמידי חכמים ורבנים כשם שמוטב שאת חשבונותיו של ה' נשאיר לו כי רק הוא בוחן כליות ולא תמיד אורך ציציותיו של אדם וגודל כיפתו מעידים על צדיקותו.
חכמים אמרו שכל היודע בחבירו שהוא גדול ממנו אפילו בדבר אחד - אפילו לא למד ממנו דבר- חייב לנהוג בו כבוד. כך שאפשר לאמץ את מידת הענווה ובכל זאת למצוא משהו שהם טובים ויפים בו.
מעבר לכך, אני חושב שיש לכבד כל אחד, אל תשכח שתלמידי רבי עקיבא שהיו תלמידי חכמים מופלגים נהרגו(!!!) כיוון שלא נהגו כבוד זה בזה. בדרך כלל נתפס כי נתינת כבוד תלויה באדם שאליו אני מתייחס אולם האמת היא שכאשר אני נותן כבוד אני בעיקר מכבד ומעיד דבר מה על עצמי. אני מעיד מהי מידת הגאווה שלי והפחד מהאחר, אני מעיד על מידת הענווה שלי, על מידת הביטחון בה' שלי. אני חושב שהענקת כבוד אינה קשורה לאדם שמולך אלא אליך. אם אתה מכיר כי גם האדם שמולך ולא משנה עד כמה הוא נבזה בעיניך הוא נברא בצלם אלוהים והוא חלק אלוה ממעל אז לא תוכל שלא לכבדו. אגב, אפשר גם להתנגד לדרכו ולמעשיו אך בדרך של כבוד. היכולת לתת כבוד יש בכוחה לבטא את תחושת הביטחון שלך בעולמו של ה' ואת הביטחון העצמי שלך בדרכך שלך, אדם שאינו מכבד הוא אדם שמסיבות רבות מרגיש מאוים בכך שהוא מעניק כבוד לאחר.
בהחלט יתכן כי הם גורמים חילול ה' רב, האם זה עולה על התועלת של החזרה בתשובה? איני יודע ואיני חושב שיש דרך לדעת.
גם דעתי איני נוחה מרבנים אלה אולם דע לך שיש יהודים שרבנים מסוג זה הם כל עולמם הדתי והם כאלה שלא היו יכולים לקיים תורה מצוות בסגנון דתיות אחר.
אני לא חושב שהם מרמים את ציבור שומעיהם אלא בטוחים בדבריהם באמת. גם אותם רבנים חיים עפ"י המסרים שלהם וזה מה שבונה אותם (בהחלט, זה גם המינוס הגדול). אני חושב שיש עדיפות לדרכים אחרות הפועלות עפ"י שכל ישר וסברות הגיוניות אך איני בטוח שציבור שומעיהם מסוגל לאותם הדרכים האחרות.
אני חושב שיש לנסות ולכבדם בצורתם הנוכחית, לכבד אין פירושו להסכים. קח על עצמך האחריות לגלות לעולם שישנה יהדות אחרת, לא באופן מתנשא כי אם באופן של אדם אשר רוצה לספר לעולם את האמת שלו מבלי להתייחס דווקא לאמיתות או אפשריות אחרות.
זוהי הזדמנות גם לסמוך על ריבונו של עולם שכוחו מתבטא בהיסטוריה ולבטוח בו שהוא מוביל את העולם למקום טוב. מכוון את העולם למקום בו עליו להיות מכוון ואנו הקטנים המנסים להוביל, לשנות, לעצב ולדעת צריכים גם לפעמים לשתוק. לשתוק במובן הזה של לשבת בנחת ולהישען על ריבונו של עולם.
אם זה בוער בך, אם זה מפריע אז, כפי שאמרתי, תראה לעולם דרכים אחרות. מצא את דרכיך שלך. לא תמיד אנו מסוגלים ולא תמיד אנו נמצאים במקום בו אנו יכולים לשנות את הסובבים אותנו.
לך עם האמת שלך אך המשך לכבד אמיתות של אחרים.
בברכת אלו ואלו דברי אלוהים חיים,
נטעאל
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם