שאלה
שלום הרב!
רציתי לשאול איך אנחנו אמורים להתייחס לחילונים שלא מקיימים מצוות, ועושים מעשים שמכעיסים את ה', הרי אנחנו כל כך כועסים על החרפה הזאתי,אז איך אנחנו יכולים לדבר איתם רגיל ולהיות חברים שלהם.
אני לא אומר שצריך לכעו עליהם, אבל מה בכל זאת היחס המגיע להם?
ולמה?
כי לכאורה נראה שאנו מתנהגים איתם כאילו הם לא עשו כלום.
תשובה
לשואל שלום רב.
כתוב בספר ויקרא "לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך..." אינך יכול לשנוא אותו על מעשיו הרעים, אם לא נסית להוכיח אותו. אבל כבר לימדונו חז"ל שכבר בזמנם לא היה מי שיוגע איך להוכיח, ולא היה מי שראוי להוכיח ומי שראוי לקבל תוכחה. כלומר, למרות שודאי שיש לנו מצוות תוכחה כלפי מי שאנו מסוגלים להוכיחו, כלומר כלפי מי שאנו מספיק קרובים אליו, כך שיהיו לדברינו השפעה כלפיו, בכל זאת גם אם הוכחנו אותו והוא לא קבל את דברינו, אסור לשנוא אותו. וברור שאדם שלא הוכחנו אותו, אי אפשר לשונאו.
במלים אחרות, היחס הוא כמו אל אח שטועה, שנכשל. איננו מסכימים עם מעשיו אבל אנו אוהבים אותו. אפשר להתוכח, אפשר לאמר את דעתנו, ולפעמים אפילו בתקיפות. אבל הכל מתוך אהבה אמיתית מהלב.
בברכה
אפי קיציס