יחס לגויים בארץ

שלום רב
"חביב אדם שנברא בצלם, חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר: כי בצלם א-להים עשה את האדם". זו הנחת היסוד של כל הבא לדון בהבדלים בין בני אדם על רקע אתני, דתי, לאומי וכיו"ב. "לפיכך נברא אדם יחידי...שלא יאמר אדם אבא גדול מאביך". כל בני האדם נולדו - כך אנו מאמינים - מאדם אחד. לכן, וודאי שאין שום הבדל בינינו לבין שכנינו או לבין עמים שונים הרחוקים מאתנו על בסיס גזעי זה או אחר.

עם זאת, ההלכה קובעת הבדלים מסוימים בין יהודים לנכרים - לגבי כל נכרי, אויב כאוהב - בכל תחומי החיים, וכך גם לגבי דיני ארץ ישראל. פירוט ארוך של ההבדלים הללו, שרובם אינו נוהג הלכה למעשה היום, (אם מחמת החוק הישראלי, אם מחמת רצונם של שומרי התורה) , ילאה אותך ואותי, ואין בו תועלת לדעתי.

העיקרון בכל התנהלות עם שאנשים אינם יהודים במדינת ישראל הדמוקרטית - מצב שההלכה לא מכירה ולא חזתה אותו מעולם - הוא כפול.
ראשית - דינא דמלכותא דינא. החוק הישראלי המשקף את רצון האזרחים הישראלים הוא הריבון בחבל הארץ שניתן לנו בהסכמת העמים. לא בכוחנו ירשנו אותו.
שנית - "מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום". מו"ר הרב אהרון ליכטנשטיין מסביר את העיקרון הזה בשתי רמות. ראשית, יש אינטרס לקהל ולציבור שלא להפר את היציבות ולאפשר חיים תקינים. אך שנית, השלום הוא ערך גדול וחשוב בתורה: "גדול השלום". כאשר אנו מחייבים מעשים מסוימים "מפני דרכי שלום" אנו אומרים למעשה שזו דרכה של תורה, שאלו הם הערכים המתווים את כל עבודת ה´ שלנו.

בשולי הדברים יש גם לציין ש"דעלך סני לחבריך לא תעביד" ("ששנוא עליך לחברך אל תעשה"), ועלינו להתייחס למיעוטים במדינתנו כפי שהיינו מעוניינים שיתייחסו ליהודים בהיותם מיעוט בארצות לא- להם. "כי גר היית בארץ מצרים"- העובדה שבנ"י היו גרים היא בסיס למצוות רבות בתורה,בגלל ההכרה וההזדהות. יהודים - כעם נרדף לאין שיעור- אמורים להיות אלה שיודעים להתייחס למיעוטים בצורה הכי הוגנת.

לסיכום, לא נראה שיש להבדיל בין קבוצות לאומיות ב"יחס" שלנו אליהן. כל אדם זכאי ליחס הוגן מצד חבריו האזרחים ומצד מוסדות השלטון שלו, ואף אם הוא פושע. יש להתייחס בשוויון אל כל הפושעים, ו"כיון שנקלה הרי הוא כאחיך". וגם לא חסר יהודים פושעים. לעניין העתיד לבוא, הרי שידוע לך היטב למי ניתנה נבואה, ואיני מחזיק עצמי ככזה.

יהי רצון שתדע לאהוב כל אדם
עמית
צוות ישיבת הר עציון