שאלה
שלום לרב, מספר פעמים נתקלתי בקונפליקט הקשור ללקיחת טרמפיסטים. לעיתים אני מזדמנת לנסיעות ארוכות מאוד מהמרכז לצפון למקום שלא ניתן להגיע אליו ללא טרמפים, יש לציין שאני מעדיפה ליסוע לבדי מטעמים וסיבות שונות. וכבר קרה לי שביקשו אנשים להצטרף לנסיעה פעם בחורה ופעם אחרת בחור ואני נתקלת בקונפליקט בין הצורך האישי להיות לבדי ובין החסד הכרוך בדבר. מתי יש להעדיף את רצוני אם בכלל ומתי אין לי בחירה (כשמדובר במקום שטרמפים היא הדרך היחידה לצאת ממנו-הגולן)? גם אם מדובר בבחור הזקוק לטרמפ (ייחוד)? האם הדבר שונה בנוגע לזוג נשוי המתלבט באותה קושיה? ואם כן מדוע?
תודה ושנה טובה
תשובה
לשואלת שלום רב.
באופן כללי, אין חיוב על האדם לקחת טרמפיסטים. זהו מעשה חסד, ואינו חובה, בעיקר כאשר זה לא נוח לך מטעמים שונים. יחד עם זה צריך לזכור שזהו אכן מעשה חסד גדול שראוי לקיימו, אך לא ניתן להכריח. לכן בד"כ כדאי להיענות, אא"כ יש סיבה מיוחדת.
יחד עם זה, לפעמים כשגרים ביישוב קטן וכד', שבו כולם מכירים את כולם, ומקובל שכולם נעזרים בכולם, כולל בטרמפים, זה הופך להיות ממש לא ראוי אם לא לוקחים טרמפ. שהרי בהזדמנות אחרת את או ילדך תיעזרו גם אתם בחברים, ויש כאן בעיה של כפיות טובה אם אני לא לוקח אחרים. ולפעמים על דעת זה אנשים עוברים למקום כזה, ועל דעת זה הם עוזרים אחד לשני, כלומר מתוך מחשבה שהעזרה היא הדדית, ובמקרה כזה, אם אני לא עוזר לאחרים, זה לא הגון. לכן במקרה כזה, צריך סיבה מאד מיוחדת בשביל לא לקחת.
צריך לזכור שכאשר חלק מהאנשים לא לוקח את האחרים, זה יכול לגרום למתח רב, לכעס ולפירוד בין החברים. ואת זה יש למנוע.
אותם עקרונות שייכים גם בבחור וגם בבחורה, וגם בזוג נשוי.
(הערה - לא נגעתי כאן בבעיית ייחוד, שהיא בעיה בפני עצמה.)
בברכה
אפי קיציס