חימום מים בשבת

שלום
המתירים סוברים שמאחר וגוף החימום נמצא במיכל נפרד הרי שהמים שבדוד נחשבים ככלי שני שאינו מבשל את המים הקרים הנכנסים לדוד, אך לענ"ד נראה שמאחר ויש חיבור בין 2 המכלים קשה לומר שהדוד נחשב ככלי שני, בפרט בזמן שגוף החימום דולק לדעת רוב הפוסקים הדוד נחשב ככ"ר, (כדין "אמבטי" שבת מ; כש"וש במטבח המודרני פ"ה; שש"כ א, מז, הע' קלט; מנח"י ד, מו ; צי"א ז,יט ).
אמנם בזמן שגוף החימום מכובה יש שכתבו לגבי צינורות המחוברים למחם שהם ככ"ש (שש"כ א, מז . ומנח"י ד, מו חלק עליו) וכ"כ הרב שמואל אליהו אך איני יודע מדוע אין בעיה עם מה שנכנס לכלי שבו יש גוף חימום שהוא נחשב כ"ר שאינו ע"ג האש? גם אם נניח שמדובר בגרמא - לכתחילה מחמירים, מה גם שייתכן שב"פטנט" של הדוד יבואו להשתמש בדוד בעודו דולק כך שגם לשש"כ נראה שהדבר אסור.
ולכן לא הצלחתי לבין את היתרם של הגדולים הנ"ל (הרב ליאור והרב יעקב יוסף שסמך עליו).ודומני שכך דעת מו"ר הרב אליעזר מלמד שליט"א להחמיר .וככן כתב הרב רוזן שדין הפטנט כדוד רגיל.
בברכה אייל משה

ולהלן הרחבה ומקורות:
כתוב במשנה (שבת מא , א): "מוליאר הגרוף שותין הימנו בשבת. אנטיכי אע"פ שהיא גרופה וקטומה אין שותין הימנה בשבת": והסביר הר"ן (יט, א- ב ) "מוליאר הוא כלי שיש לו בית קבול קטן אצל דפנו מבחוץ ומחובר לו ונותנין שם גחלים, ובבית קבולו הגדול נותנין מים להחם . ושותין ממנו בשבת - היינו כמו "שותין על ידו" כלומר שמותר לתת מים בתוכו בשבת ולשתות שדרכן היה למזוג בפושרין ומשום הכי שרי לפי שאין חומו גדול כ"כ ואינו אלא מפשיר. אבל אנטיכי והוא כלי כעין יורה שעושין לה ב' שולים ונותנין גחלים בין שניהם ומים למעלה אף על פי שגרף אין שותין ממנו בשבת שיש בחומו כדי לבשל ... ואשמועינן תנא דמוליאר אף על פי שהגחלים סמוכין לקיבולו הגדול אפילו הכי לא מיקרי כלי ראשון כיון שאין אותו קבול גדול עומד על הגחלים אבל אנטיכי כיון שהקבול העליון עומד על הגחלים שעומדין בקבול התחתון הוה ליה כלי ראשון.

אבל בספר כשרות ושבת במטבח המודרני (פרק ה ) כתב הרלי"ה שדוד שמתחמם באמצעות צינורות מים הבאים מדוד אחר שבו נמצא הגוף חימום ומבשלים כדין "אמבטי" (שבת מ, ב) - שנמשכו אליה מים ממעין רותח והיא נחשבת ככלי ראשון . ומטעם זה התיר בשו"ת אבנ"ז (יו"ד קיא) להגעיל כלים באמבטי ותמה על הר"ן שלשיטתו היא נחשבת ככ"ש .

ולענ"ד נראה שלא קשה על הר"ן מפני שהוא דיבר לאחר הוצאת הגחלים שאז אין בכוחו של המוליאר לבשל אלא להפשיר וכ"כ בשש"כ (א, מז, הע' קלט) לגבי צינור של מחם שבזמן שגוף החימום שבמחם עובד - יש לחוש שהמים שבצינורות הסמוכים אליו נחשבים ככ"ר אבל כשגוף החימום כבה - הצינורות נחשבים ככ"ש בגלל הדפנות הקרות גם אם היס"ב מכוח חיבורם למי המחם וכ"כ בשו"ת שואל ומשיב (תליתאה ג קכה) ואסר להגעיל כלים באמבטי שמחוברת לכ"ר שמא באמת אין דינה ככ"ר וכ"כ בשו"ת בית שלמה (יו"ד קנב). וכ"כ הרב שמואל אליהו במכתבו לגבי ה"פטנט".
לכאורה לפי דברי הר"ן והשש"כ אפשר להשתמש בפטנט בזמן שהשעון שבת מכבה את הגוף חימום אבל בשו"ת שואל ומשיב הנ"ל הסביר שהר"ן הקל משום ש"אין דרך בישול בכך" - וא"א לומר כן לגבי דוד שזו דרכו.

ובעיה נוספת יש עם זרימת המים החדשים למיכל שבו גוף החימום (שהוא מוגדר ככלי ראשון שאינו ע"ג האש),
ואף שכתב הרב יעקב יוסף זצ"ל במכתבו ע"פ שו"ת הר צבי שמרחק ד' אמות (1.92 מטר ) נחשב כגרמא .
מכל מקום בנד"ד לכאורה המרחק לא יועיל מפני שלכל אורך הצינורות יש מים קרים ומיד כשיצרכו מים החמים תתחיל תתחיל תנועה של מים קרים שנמצאים בסמוך למיכל עם גוף החימום והם יתבשלו (נראה לענ"ד שמרחק ד' אמות נחשב כגרמא רק כשמים זורמים ע"ג קרקע אך אם תכף ומיד הם דוחפים את המים שלפניהם אין זה גרמא ).
ואף שגוף החימום כבר חימם את המים (ע"י הש"ש) אין וודאות שהמים שבקצה הצינור המחובר לכלי עם גוף החימום אינם צוננים.
וגם אם באופן תאורטי יש אפשרות לבצע מדידות ולראות האם המים חמים - א"א לתת לכל אחד "תורתו בידו". וגם קיים חשש שאנשים יבואו להשתמש בדוד בעודו דולק ויעברו על איסור דאו' . ומעבר לזה - בשו"ת מנחת יצחק (ד, מו) חלק על דעת השש"כ וכתב שגם הצינורות נחשבים ככ"ר שאינו ע"ג האש.

אמנם הרב קאפח התייחס לשימוש בדוד שמש בשבת (שבת כב, טז) וכתב שהצינורות שבקולטים נחשבים כ"ר והמים שנכנסים לדוד נחשבים ככ"ש והסביר שבדין אמבטי בגמ' מדובר שהיא ממש כ"ר או משום גזירת מרחץ.
אך בשו"ת ציץ אליעזר ( ז,יט ) העיר על דבריו "... יש לעיין בזה די"ל דבהיות דצנורות המקלטים והדוד תואמים ומחוברין יחדו ולעין כל נראה ממש ככלי אחד, א"כ נחשב זה ככלי ראשון אשר המים שבו זורמים מקצהו האחד לקצהו השני. ומצינו בדברי הפוסקים האחרונים שדנים בכה"ג על כגון דודים שמתחממים מכח קיטור שבא עליהם דרך צינורות, אם הדודים נחשבים ככ"ר, =ככלי ראשון= ובכאן עדיפא עוד מבשם בהיות והכל בנוי ומרוכז בסמוך ממש, ולכן י"ל דכו"ע יודו דבכאן הו"ל להכל ככ"ר".
וראו בשו"ת מנחת יצחק (ד, מו)
גם הרב רוזן כתב שהוא לא מבין את ההיתר ("סוף דבר, ההיתר למתקן זה נראה בעיני מתמיה ביותר") ומצ"ב חוות דעתו בקישור המצורף
http://www.zomet.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/ESB.pdf