חג האכילה והדיבור- מאמר יחודי לפסח

בס"ד

שלום וברכה

אעתיק לך מאמר קצר של בני יקירי הרב אלעזר נ"י, ומקווה שמאמר זה יעזור לך הן בהבנת משמעותה הרוחנית של האכילה בחג הפסח, והן במקורות שהוא מביא.



[חג האכילה והדיבור - על פי משנתו של ר´ צדוק הכהן מלובלין זיע"א]:


[עיקר הנכתב כאן הוא על פי שיעורים ששמעתי בבעל פה ובכתב מהרב ישראל הס זצ"ל]:

לשם שתי פעולות יצר לנו הבורא יתברך את [הפה ]: להכנסה ולהוצאה, הווי אומר: [לאכילה ולדיבור].

לשתי פעולות אלו יש תפקיד מרכזי וראשי בקיום מצוות חג הפסח בליל הסדר:

ב-[ 4 מצוות האכילה]: בשר קרבן הפסח, מצה מן החיטה, ירק של מרור ושתיית 4 כוסות יין (בהלכה שתיה נקראת גם אכילה).

[ובריבוי הדיבור וסיפור יציאת מצרים.] (ראה רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרקים ו-ז) (וכנודע ליודעי ח"ן שמעשה הוא בחיצוניות, ודיבור הוא בפנימיות, ולכן בערבית של ליל פסח - יתוקן בחינת החיצוניות, ובאכילה ושתיה בליל הסדר- יתוקן הפנימיות,] כמבואר כל זה בנהר שלום לרבנו הרש"ש זיע"א דף לב´ עמודה ד, וכן הוא בדף לד´ עמודה ד´, ועיין עוד בהגוב"י באות א´ על שער הכוונות דף פב´ עמודה ג´)

[במאמר זה על פי דברי קודשו של הכהן הגדול מאחיו , ר´ צדוק הכהן מלובלין זיע"א]
(בפרי צדיק לחג הפסח אות א´, ובמחשבות חרוץ אות ט´, ובקונטרס עת האוכל אות י´ ואות טז´ ועוד..)
ננסה לעמוד על משמעות האכילה בלילה קדוש ומיוחד זה, ומדוע דווקא 4 סוגי מאכל אלו.

כבר בהסתכלות ראשונה נבחין בחשיבות הרבה שיש לאכילה, שבשבילה נברא העולם כולו.
זאת מניין? שהרי לא ברא הקב"ה את עולמו אלא בשביל האדם.

כדי שידע האדם את המוטל עליו לעשות הכרחי שיצוונו ה´, ולכן מיד לאחר בריאתו הניחו ה´ בגן עדן "לעבדה ולשמרה" (בראשית ב´, טו´), ודרשו חז"ל: לעבדה זו מצוות עשה, ולשמרה זו שמירה לעשות הפך רצון ה´, דהיינו מצוות לא תעשה (בראשית רבה טז´, ח´).

אך כשנחפש בתורה מה ציוה ה´ את האדם , נמצא רק מצוות עשה אחת: "מכל עץ הגן אכל תאכל", ורק לאו אחד: "ועץ הדעת...לא תאכל" (בראשית ב´, טז´- יז´)
אילולי חטא אדם הראשון היה גם היום תפקיד העולם מסתכם באכילה בלבד.

[משמעותה של האכילה היא: העלאת כל נאכל אל דרגה רמה יותר, אלוקית יותר.]
כשהאדם אוכל ירק - הופך ירק זה להיות בשר , גידים ועצמות של האדם.
כלומר מ-צמח הופך הירק לחיות האדם, הוא עולה 3 דרגות בבריאה - מצומח ליהודי (על פי הכוזרי מאמר א אות מא´-מב´).

אין עוד פעולה אחרת היכולה לקדש כך את הגשמיות, וזו מטרת ה´ בבוראו את העולם.

נמצאנו למדים אם כן, כי אכילה לשם מצווה היא מטרת בריאת האדם, כמובן שאם חלילה יחטא בה האדם , יחטיא את מטרת בריאתו, יעוות את כל המציאות, וישפיע על כל היקום כולו השפעה שתשאיר את העולם מעוות ומסולף, עד שיתוקן החטא בשורשו.

"ותרא האשה ... כי [תאווה ]הוא לעיניים" (בראשית ג´, ו´) - זה היה החטא הנורא מכל, הכנסת יסוד התאווה באכילה במקום אכילת מצווה.
ביסוד כל הבריאה נכנס עתה בסיס זר, והוא יסוד התאווה. לא עוד אכילה לשם שמים משום הצו האלוקי כחלק מעבודת ה´, כי אם אכילה לשם האדם, להנאתו לתאוותו. לכן נשתלח אדם הראשון מגן עדן כדי שיכין לעצמו את האוכל.

ועכשיו מתבקשת השאלה איך כל זה קשור לפסח?

ובכן: כדי לתקן את חטא אדה"ר, נצטוונו אנו, בנ"י - מיד עם צאתנו ממצרים לאכול אכילה של מצוה (אכילת קרבן פסח, ואכילת מצה) וע"י כך לתקן את חטא אדה"ר, לתקן עולם במלכות שדי, להעלותו לקדושה ע"י אכילת מצווה. (וכנודע ליודעי ח"ן את פרטי הכוונות הקדושות של האכילה שהם: מו נח לחם דק פד המובאים בארוכה בשער המצוות לרבנו האר"י זיע"א בפרשת עקב (דף מד´), ובכוונות פרטיות לרבנו הרש"ש זיע"א דף טו´ עמודה ב´ והלאה)

מדוע הציווי על האכילה מתבטא דווקא באכילת בשר מן החי, מצה וירק המרור מן הצומח, ויין מן הנוזלים?

[הבשר]

בכל מקום בתורה שמופיע המילה "בשר" כשאינה אכילה בקדושה - מופיע בסמוך אליה המילה "תאווה" (לדוגמא: "בכל [אוות ]נפשך תאכל [בשר]"- דברים יב´ פסוק טו´, וכן בפסוק כא´), ולכן כתיקון לכך נצטוו בנ"י מיד בהיותם לעם לאכול בשר קרבן פסח לתיקון התאווה.

אמנם אדה"ר נצטווה על האכילה , אבל גם חוייב במצווה נוספת : "פרו ורבו" (בראשית א´, כב´)

גם במטלה קדושה זו הכניס האדם את התאווה (אחרי שחטא), וכמו שכתוב: "ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם" (בראשית ג´,ז´)

[לא במקרה הוא , שברגע שהאדם פנה אל תאוותו נכשל דווקא במין ובאכילה, שכן שתי תאוות אלו הן פעולות העומדות ביסודו של קיום העולם]: האכילה- לקיום הפרט בהווה, והמין- לקיום הדורות הבאים, לעתיד.

בלעדי תאוות אלה אין לעולם קיום, והיות והעולם נברא כדי שהאדם ישב ויחייה בו- נטע הקב"ה בטבע האדם דחפים וכוחות עזים ושתלטניים אלו.

כשהאדם שולט ביצריו אלה, ומרסנם ומכוונם לעבודת ה´- הריהו קדוש, אך אם חלילה משתלטים יצרים אלו על האדם - הרי הם מושכים אותו לצד הטומאה, לשיא הבהמיות והשפלות, ולהנאה גשמית שלא נשאר ממנה דבר לאחר שבא הגוף על סיפוקו

זוהי הקדושה - העלאת החומריות והעולמיות לאלוקיות.

[תפקידם של ישראל בעולם (ע"י התורה) הוא לקרב ולמזג בין הקודש לבין החול, לקדש את הטבע (ראה שם משמואל בשלח עמ´ קפג´-קפד´), לרוממו, לזככו ולהעלותו כדי שישמש כ-כלי לרוח.

תפקידם של ישראל זה - לחבר בין עולם האצילות לבין עולמות – בריאה , יצירה ועשיה, לחבר בין האור לכלי, לחבר ולברר את רסיסי הניצוצות שנתפזרו ב - "שבירת הכלים", וזה יהיה אפשרי אך ורק ע"י חיבור מקסימלי בין הרוחניות לגשמיות, בין חיי הנצח לחיי השעה.
וכמו שכותב השל"ה הקדוש (שער האותיות , שער קדושת הזיווג אות עה´) על ערך וגודל קדושת הזיווג (שזה השיא של קידוש החומר) :
"אין קדושה בכל הקדושות – כקדושת הזיווג – אם הוא בקדושה" (ראה שם משמואל קורח עמוד רסו´)]

על כן יכול האדם להגיע אל קדושה רק מתוך 2 תחומים אלו, כפי שנראה מעיון בתורה:

ברשימת המאכלות האסורות נאמר: "והייתם קדושים כי קדוש אני" (ויקרא יא´, מג´), ובסוף רשימת העריות כתוב: "קדושים תהיו כי קדוש אני" (ויקרא יט, א´) (ולא לחינם כרך הרמב"ם את הלכות איסורי ביאה והלכות מאכלות אסורות יחד, וקרא לספר זה "קדושה", ובחידושי לפרשת שמיני (כת"י) כתבתי על זה, ואכמ"ל.)

[ירקות]

הקב"ה ציוה את האדם שיאכל פירות :" מפרי עץ הגן אכל תאכל" (בראשית ב´, טז´, ג´, ב´) , ומאז שחטא האדם נענש וקולל לאכול ירקות : "ואכלת את עשב השדה" (בראשית ג´, יז´-יח´), לכן כתיקון לכך אוכלים אנו את המרור לשם מצווה, ומברכים עליו: אשר קדשנו במצוותיו וציוונו. (ורבנו האר"י הקדוש בשער הכוונות דרוש ו´ מדרושי פסח ,דף פג´ עמודה ג´ כתב ש- מרור בגימטריה מות, ויכוון האוכלו למתק את הדינים ע"י טיבולו בחרוסת)

[יין ומצה]

ישנה דעה בחז"ל שעץ הדעת גפן היה, ולכן בפסח שותים אנו 4 כוסות של מצווה כדי לתקן את חטא עץ הדעת. כמו כן ישנה דעה בחז"ל שעץ הדעת חיטה היה (סנהדרין דף ע´ ע"ב), עניינו של גן עדן הינו שהאוכל היה מוכן בו, כלומר : "הלחם גדל על העצים", וכמו שכותבים חז"ל: טעם עצו ופריו שווים (ברכות לו´ עמוד ב´).


רק אחרי החטא קולל האדם: "בזעת אפיך תאכל לחם" (בראשית ג´, יט´), ולכן נצטוונו לאכול לשם מצוה מצה מחיטים, כדי לתקן את מה שפגם החטא בחיטה.

היסוד ש[אכילת מצה היא תיקון לחטא אדה"ר], טמון בהגדרת הזוהר הקדוש (חלק ב´ דף קפג´ ע"ב) את המצה כ- "לחם האמונה"- באמונה יתוקן חטא זה כיון שעל ידי חטאו נחשב אדה"ר לכופר בעיקר (סנהדרין דף לח´ עמוד ב), והלכך נקראת המצה גם: "מאכל הרפואה" - כי המצה כלחם האמונה - מרפאת ומתקנת את חטא הכפירה שגרם למיתה.

[חרוסת]

מכיון שאחת הדעות בגמרא (ברכות מ' עמוד א') שעץ הדעת [תאנה] היה, לכן כותב רבנו חיים פלאג´י ע"ה (בספרו מועד לכל חי סימן ד´ אות כו´, וברוח חיים או"ח סימן תעג´ אות ה´) שיש לעשות את ה[חרוסת מתאנים], וע"י כך יתקן את חטא אדם הראשון. (וראה שער הכוונות דף פג´ עמודה ד´ בהגהות וביאורים אות ו´).

יהי רצון שנזכה להעלות את העולם כולו ולהוציאו ממיצריו, ולחזור למציאות הבראשיתית , ושוב יצמיחו אילנות א"י גלוסקאות וכלי מילת , בעת שנהיה לו יתברך לעם כמקדם, והוא יהיה לנו לאלוקים, ונזכה בכח אכילתנו הקדושה , ובכח מצוות סיפור יציאת מצרים - לתקן את חטא אדה"ר אשר חטא באכילה לא נכונה, ובדיבור לא נכון , ובא לציון גואל, ויבנה לנו את בנין אריאל, אמן כן יהי רצון.

*מאמר זה נכתב בשנת התשס"ד, ובתוספת נופך בשנת התשע"ו.

[*המאמר נכתב לעילוי נשמת סבי היקר והאהוב, הרב הגאון מעוז ומגדל, מלאך ה´ צבאות, הרב בנימין אביעד זצ"ל בן רג´ינה.
וכן לזכות נשמתו המאירה של מרן מלכא, פאר הדור והדרו, אביהם של ישראל, המקובל האלוקי, הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זיע"א]