שאלה
כבוד הרב שלום,
אני יודעת שאני עוד צעירה (או זה לפחות מה שכולם אומרים לי) אבל כבר זמן רב אני מחפשת בן זוג ומרגישה שאני כבר בשלה וזה ממש חסר לי
אך ככל שעובר הזמן אני רואה עוד ועוד חברות נכנסות לברית נישואים ואני עוברת עוד ועוד שידוך כושל כך שנוצר מצב של חוסר אונים.
מה עוד,שהמשפחה שלי שאננה ואומרים לי "עוד תמצאי" אבל באמת שאני מחפשת וכול הזמן שואלת אנשים ואני פשוט לא מוצאת.אני יודעת ומאמינה שהזיווג אמור לבוא בזמן המתאים וכנראה שזה לא עכשיו והכול לטובה אבל אני ממש מרגישה בשלה ומרגישה שזה כ"כ חסר לי..הרי לא טוב היות האדם לבדו.האם אני אמורה להניח לזה ופשוט לחכות שזה יבוא? או שאולי אני בררנית מדי ואני צריכה להתמתן?
תודה מראש,
בלה.
תשובה
אין לי מושג בת כמה את, אולם העובדה שחברות רבות שלך מתחתנות מלמדת אותנו שככל הנראה עברת את גיל 12.
התחושות שלך הם טבעיות לחלוטין, ואת בהחלט לא צריכה להניח לכך.
עניין השידוכים יכול להיות מיאש, עד שאת מוצאת משהו שנדמה לך שזה הוא, הוא לא רוצה. וכשמישהו רוצה-את לא רוצה.
קשה כקריעת ים סוף.
זה יכול להיות מייאש אולם אסור ליפול ולהרפות.
אין את צריכה להתחתן עם ברירת מחדל, אולם את צריכה אולי לדבר עם מי שאת מוקירה את דעתו, ולספר לו על הדברים שאת מחפשת באביר חלומותיך.
הרבה אנשים מסתובבים עם משקפיים עקומות, ומחפשים טפל ולא נוגעים בעיקר, וצריך לבדוק שאת לא נפלת בעניין זה.
והכי חשוב, לא לשכוח בנוסף לכל ההשתדלויות להתפלל על עניין זה.
בהצלחה