התיקון הכללי

תיקון הכללי

אחד מגילויו הגדולים של רבי נחמן היה "תיקון הכללי", הלא הם עשרה מזמורי תהילים (ט"ז, ל"ב, מ"א, מ"ב, נ"ט, ע"ז, צ', ק"ה, קל"ז, ק"נ), שכשהם נאמרים בסדר המצוין לעיל כוחם גדול לתיקון הנפש.

ידוע ומפורסם מנהג ישראל, על כל צרה שלא תבוא ולכל בקשת ישועה ורחמים, לאמר תהילים. כבר גילה רבי נחמן בענין מעלת אמירת תהילים, שדוד המלך, כשחיבר את מזמורי התהילים, הכניס בהם התעוררות רוחנית עצומה ורוח הקודש ממש, עד ש"כל אחד ואחד, כפי מה שהוא, יכול למצוא את עצמו בתוך ספר תהילים" (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה ע"ג). דהיינו שכל אחד יכול לגלות בתוך דבריו של דוד המלך, את כל מה שעובר עליו, הן בגשמיות והן ברוחניות. וכן מובא באותה תורה, שעל ידי אמירת תהילים יכול האדם לזכות למצוא את תיקונו המיוחד עלי אדמות.

אחת מן הסיבות למעלת ספר תהילים, מבאר רבי נחמן, היא היותו כלול מ"עשרה מיני נגינה", הלא הם עשרה תדרים של קדושה, המכוונים כנגד עשר ספירות, ואשר בכוחם לתקן את עשרת כוחות הנפש ולהזרים לתוכם רוחניות ושמחה, עד שיפתחו כל הערוצים החסומים בנפש.

"כי יש עשרה מיני נגינה, שהם בחינת העשרה לשונות שנאמר בהם ספר תהילים, שהם "אשרי", ו"למנצח" ו"הללויה" וכו'. ויש כח בכל לשון ולשון של העשרה לשונות הנ"ל לבטל כח הקליפה". כל לשון של תהילים, יש לה כח לבטל אחד מעשרה כוחות הטומאה והאטימות, החוסמים את נפש ומונעים את מעבר השפע האלוקי, את ההבנה ואת הבהירות.
לשון "משכיל" בתהילים, למשל, שהיא אחת מעשרה לשונות אלו (כמו שכתוב "אשרי משכיל אל דל" וכדומה) מייצגת את כח השכל והדעת, ובכוחה "לשבור" ולהכניע את כח הטומאה שקיים כנגדה הנקרא "משכל" (כמו "הורים שכולים") שענינו אבדן ושכול.
"הללויה", מייצגת את כח הקדושה שבשבח והלל, שאדם מהלל ומתפעל מגדולת ה' ומעשיו, ובכוחה "לשבור" ולהכניע את כח הטומאה שכנגדה הנקרא "יללה", שזהו הצליל של צער וחסרון עמוק, וכן כיוצא בזה בשאר סוגי הניגון של קדושה, שמכניעים ומבטלים את כוחות הטומאה.

ב"תיקון הכללי" קיבץ רבי נחמן עשרה פירקי תהילים, שכל אחד מהם מכוון כנגד סוג וכח אחר של ניגון קדושה, וכולם יחד, כשהם נאמרים בסדר שגילה, " ה ם ת י ק ו ן ג מ ו ר ו מ ו ע י ל מ א ד מ א ד " (שיחות הר"ן קמ"א), "והתיקון הזה הוא תיקון חדש לגמרי, ולא ידע מזה שום ניברא מימות עולם" (רבי נתן בהקדמת "תיקון הכללי").

עיקר ענינו של "תיקון הכללי" הוא תיקון מיוחד לפגם הברית (הכולל פגמים כהוצאת זרע לבטלה, קרי לילה וכן מחשבות, דיבורים או מעשים הקשורים לניאוף). לאדם שנכשל, חלילה בעוון מסוג זה ממליץ רבי נחמן, מוקדם ככל האפשר, לטבול ולטהר עצמו במיקוה (מעיין או ים וכדומה). וכן נאמר בענין זה בהקדמת רבי נתן לליקוטי הלכות חלק "אבן העזר": "אם יש מיקוה - יש תיקוה". (אין המדובר בטבילת מצוה של אישה, שעניניה שונים ותלויים בתנאים הלכתיים מדוקדקים).
פגם הברית הוא החטא היסודי והשורשי ביותר, שכל שאר הפגמים נמשכים אחריו, ולפי דברי רבי נחמן הוא גם השורש למצב התמידי של בלבול ופיזור הנפש שאנו שרויים בו. "תיקון הכללי" מסייע באיסוף הדעת שהאדם פיזר ואיבד על ידי עוון זה או שאר עוונותיו, ומשפיע גם על קיבוץ נדחי ישראל וגאולתם, כלשון רבי נחמן: "ובזכות תיקון חטא זה יבוא משיח צידקנו לקבץ נפוצותינו" (ליקוטי מוהר"ן תורה צ"ב).

אך אף שענינו המיוחד של "תיקון הכללי" הוא תיקון הברית דווקא, מובן מדברי רבי נחמן שבאמירתו (המדובר באמירה בקול דווקא ולא בקריאה ובמחשבה בלבד) טמונות סגולות ומעלות נוספות רבות. "ולתקן כל העבירות בפרטיות הם רבים מאוד, וכבד על האדם, ואי אפשר לתקן אותם, כי יש דיקדוקים ופרטים רבים בכל לאו ולאו. ...כי יש מקומות צרים ודקים, שאי אפשר לבוא לשם שום תיקון, כ י א ם ע ל י ד י ת י ק ו ן ה כ ל ל י " (ליקוטי מוהר"ן תורה כ"ט סעיף ד'). ו"הוא תיקון גדול ונורא מאוד" (שיחות הר"ן קמ"א).
משום כך, נוהגים רבים מחסידי ברסלב לאמר "תיקון הכללי" בכל יום (שיח שרפי קודש ד' צ"ו), וגם נשים נוהגות לאמרו.

הוסיף רבי נחמן בענין זה ואמר: "ואם יאמרם (את פירקי התהילים של "תיקון הכללי") בכוונה כראוי, בוודאי מה טוב. אך ג ם ה א מ י ר ה ב ע צ מ ה מ ס ו ג ל מ א ד " (שיחות הר"ן קמ"א). ועוד אמר: "ואני חזק מאוד בכל הדברים שלי, אך בזה אני חזק ביותר, שאלו העשרה קפיטל (פירקי) תהילים מועילים מאוד מאוד"! (שיחות הר"ן קמ"א).

אפשר בוודאי גם לייחד בקשות לפני אמירת "תיקון הכללי", כשם שעושים לפני אמירת תהילים ולציין כי אמירתו הינה לרפואת פלוני או לישועת אלמוני, ואשרי מי שייחד אמירתו לישועת כלל ישראל ולגאולתם.

"עיקר השראת השכינה"

תיקון מיוחד במינו, הקשור לאמירת "תיקון הכללי", הבטיח רבי נחמן למי שיאמרם במקום קבורתו באומן. וזו הבטחתו בפני שני עדים שייחד לשם נתינת תוקף להכרזתו: "גם כי ימלאו ימיו, אזי אחר הסתלקותו, מי שיבוא על קיברו ויאמר שם אלו העשרה קפיטל תהילים הנ"ל ויתן פרוטה (כלומר אפילו מטבע קטן) לצדקה עבורו, אפילו אם גדלו ועצמו עוונותיו וחטאיו מאוד מאוד, חס ושלום, אזי א ת א מ ץ ו א ש ת ד ל ל א ו ר ך ו ל ר ו ח ב ל ה ו ש י ע ו ו ל ת ק נ ו " (שיחות הר"ן קמ"א).

מלבד הבטחה מופלאה זו, עצם השהות בציון רבינו, הלימוד והתפילה שם, מעלתם נשגבה מאוד. "ודיבר הרבה מענין קיברו, וגילה דעתו כמה פעמים בכמה מיני לשונות, שיבואו על קיברו תמיד לומר תהילים על קיברו וללמוד שם ולהרבות שם בתפילה ותחנונים, ודיבר עם כמה אנשים מענין זה, ואמר שיהיה לו שעשועים ותענוג גדול מזה" (חיי מוהר"ן קס"ב). וללמוד את דברי תורתו שלו דווקא על קיברו - מועיל יותר, כמובא בספרים, שהאומר דבר שמועה מפי הצדיקים על קיברם - הם מתפללים עליו שם ומליצים טוב בעדו ("ספר חסידים", בן איש חי ועוד).

מקורות רבים בתלמוד ובספרי גדולי ישראל מדגישים את מעלת התפילה אצל קברי הצדיקים.
כותבת הגמרא בענין שנים עשר המרגלים שנכנסו לארץ (סוטה ל"ד) "ויעלו בנגב ויבוא עד חברון" (במדבר י"ג) ויבואו מבעי ליה (אם הפסוק מתחיל בלשון רבים: "ויעלו" היה צריך גם להמשיך בלשון רבים ולאמר "ויבואו". מדוע, אם כן, כותבת התורה "ויבוא" בלשון יחיד?) אמר רבא: מלמד, שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קיברי אבות (במערת המכפלה שבחברון). אמר להם: "אבות העולם, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים". רב מני השתטח על קבר אביו (תענית כ"ג), ורבי יהושע נשתטח על קיברי בית שמאי (חגיגה כ"ב).

ביאר מנהג זה המהרי"ל (והובא במשנה ברורה הלכות ראש השנה תקפ"א סימן ד' סעיף י"ז בבאר היטב) "בית הקברות הוא מקום מנוחת הצדיקים, ו מ ת ו ך כ ך ה ו א מ ק ו ם ק ד ו ש ו ט ה ו ר , ו ה ת פ י ל ה מ ק ו ב ל ת ב י ו ת ר ". וכן כתב "מגן האלף" : "זכות גדול הוא להשתטח על קברי הצדיקים וטוב ומועיל מאוד הדבר הזה, שעל ידי זה יכולים לזכות לתשובה שלמה ולהנצל מכל הצרות בגשמיות וברוחניות"!
הגדיל מכולם הגאון מוילנא שאמר: ע י ק ר ה ש ר א ת ה ש כ י נ ה ב ד ו ר ו ת י נ ו א ל ה - ב ק י ב ר י צ ד י ק י ם . (מובא ב"לשם" חלק ד' בשם הגר"א).

כל האמור, לאו דווקא בארץ ישראל, כי אם גם בחו"ל, כמובא ב"שדי חמד" (מערכת ארץ ישראל אות א') "מותר לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ להשתטח על קיברי צדיקים, מצד שהיא מצוה רבה".