התיחסות משפילה לאתיופים (על קיבוץ גליות, ועליה וקליטה)

שלום לך,

קודם כל, 'במישור הטכני', באמת הרבנות הראשית פסקה שהעולים צריכים 'גיור לחומרא' וכך גם נוהגים למעשה. אצל בנות המצב הרבה יותר קל, כי צריך רק טבילה במקוה, ובזה בודאות משתייכים לקהל ישראל.

אמנם, אני חושב שבשביל להתמודד עם השאלה שלך צריך הסתכלות הרבה הרבה יותר רחבה.

קודם כל, צריך לדעת שהיחס 'המשפיל' הזה הוא לא רק כלפייך. מתחילת העליה לארץ ישראל, התיחסו לעולים שהגיעו באותו זמן 'בעקימת אף'. די אם נזכיר את ההתיחסות הרעה לפליטי המחנות (קראו להם 'סבונים' למי שלא יודע...), את ההתיחסות הרעה לעולי מרוקו, וגם הרוסים בעליה האחרונה לא שבעו הרבה נחת..

אבל האמת היא שיש כאן משהו הרבה הרבה יותר נפלא ועמוק. בדור שלנו זכינו לנס, שאנחנו כבר התרגלנו אליו ובשבילנו הוא טבעי ומובן מאליו. יהודים מכל קצוות תבל עולים לארץ ישראל. הרי אבות אבותייך זה אלפיים שנה, אני מדגיש [אלפיים שנה] (לפחות) השתוקקו לעלות לארץ והנה את באמת זוכה להיות שם. ולא רק את מגלות אתיופיה, אלא גם מגלות מרוקו ואשכנז ותימן והודו וארגנטינה ועוד ועוד ועוד. הפלא הזה, שכולם כולם חוזרים הביתה לארץ ישראל, הוא הדבר הנשגב מכל. הוא לבדו הוכחה מוחצת לבחירת עם ישראל. אין עוד תופעה כזו בכל רחבי ההיסטוריה האנושית, קל וחומר שאין תופעה כזו שנצפתה אלפיים שנה מראש על ידי נביאים. והנה אנחנו קוראים בישעיהו - שאי סביב עינייך וראי כולם נקבצו באו לך ובאמת זה מתרחש וקורה מול עינינו. נכון, שהגלות הנוראה עשתה בנו שמות, ונכון שהיא אפילו גרמה לניתוק של עולי אתיופיה מהמרכז היהודי (מה שמצריך את אותו 'גיור לחומרא', אבל עצם זה שבאת לארץ ושאת מחוברת לתקומת ישראל מוכיח, שכבר אנחנו בתחילת הגאולה ובתחילת החיבור החדש של כל שבטי ישראל זה לזה.

אז נכון, שבתוך כל המהלך הנשגב הזה, יש כמה נקודות מצערות. וזה מאד מאד מאד קשה להתחבר ביחד אחרי אלפי שנים. ויש הבדלי מנטליות, ויש עוינות בין ותיקים ועולים ובין עולים ישנים ובין עולים חדשים, אבל אסור אף פעם לשכוח שכל זה זה משהו ממש קטן לעומת הזכות הגדולה שזכינו לה בדור הזה. זה אולי הדבר הראשון שאת צריכה לשנן לעצמך - אשרי שאני בארץ ושאלו הם הבעיות שלי. אם סבא של סבא שלי היה יודע שבאמת אני אזכה לעלות ממש לארץ ישראל, הוא ודאי היה המאושר באדם.

דבר שני, ולא פחות חשוב שצריך לזכור. שכל קיבוץ הגלויות הזה, לא קרה מאליו, ולא קרה בלי מאמץ, אלא להפך - במאמץ בלתי פוסק של תקומת ישראל בארצו. אינספור חיים צעירים הוקרבו כאן 'על מזבח המולדת' בשביל לאפשר באמת את הפלא הגדול הזה. כל כך מונעים היו לו, החל מביצות והמשך בבריטים וכלה במתון עמוק של 'שנות החמישים' (ולא דיברנו על האויב הערבי-פלשתיני). כל עולה חדש במידה מסוימת 'בא אל המוכן'. הוא לא נטל (כמעט) שום חלק במאמץ וכבר המדינה- עם ישראל מעניק לו כל כך הרבה טוב וחסד. כמובן שזה לא מצדיק בכהוא זה יחס שלילי, אלא בא רק לשים את היחס השלילי בפרופורציה. סך הכל, כולנו חייבים כל כך הרבה לאלו שקדמו לנו, ולאלו שבנו את הארץ לפנינו ולאלו שעזרו לנו לבוא ולהתישב כאן בארץ מודרנית וכל כך מפותחת. וזה הדבר השני שאת צריכה להגיד לעצמך כשאת חשה נחותה - אני לא נחותה אבל אני בעלת חוב. אני חייבת הרבה מאד לכל אלו שהיו לפני ולכל אלו שכל כך הרבה התאמצו והשקיעו בשביל שאני או הורי יעלו לארץ ויהיה להם פה בית חם. ובעצם אני צריכה להמשיך ולמלא את השליחות הזו - להמשיך ולהשקיע למען תקומת עם ישראל בארצו, וכמובן, בע"ה עוד ימשיכו לעלות עולים מרחבי תבל, וגם להם אנחנו חיביים להכין מקום טוב ומדינה טובה למענם.

שנזכה באמת לגאולה השלימה במהרה

טוביה
tsbias@Actcom.co.il