שאלה
ב"ה לה' הארץ ומלואה!
לכבוד הרב שלום וברכה!
אני פונה אליך לאחר התיעצות עם מספר אנשים והאחרון שבהם - המורה שלי, שיעצה לי לפנות בשאלה לרב.
ב"ה זכיתי לעזרה מהשמים והתחזקתי מאוד בחופש האחרון. השתדלתי מאוד להתפלל בכל יום, אח"כ השתדלתי מאוד להתפלל שחרית דווקא, ולקום "מוקדם" לקרוא ק"ש בזמן, אח"כ לקחתי על עצמי להוסיף קטעים, למשל בפסוקי דזמרה, ועוד קטעים בסוף התפילה, בגולה לזה ולזה, וי"ג עיקרים, ועשר זכירות, ואגרת הרמב"ן, ופרקי תהילים מיוחדים לכל יום, ואח"כ ב"ה לקחתי על עצמי להתפלל 3 תפילות ביום, כי אמרתי לעצמי: איך אפשר להיות כפוי טובה כזה, אם יש באפשרותי להקדיש ביום 3 שעות לבורא עולם, שהחזיר לי את נשמתי בחמלה רבה? בתחילה זה הי'ה הזמן הכולל של התפילות עם התוספות, ועח"כ במנחה היתי אומרת כל יום גם שיר השירים, ופרשת הקטורת.
זה הזמן לציי'ן שיש לי מצפון ענק ואח"כ אם לא היתי כ"כ עירנית להתפלל ערבית אז זה הי'ה יושב לי על המצפון ו... קשה לתאר את כל ההרגשה. לאחר מכן היי'תי מנסה לכוון יותר בתפילה ומה שקרה אח"כ זה שהתחלתי לעשות חיתוך אותיות ממש בין כל מילה ומילה בתפילה. תוצאה: תפילת שחרית - שעתיים וחצי, מנחה-שעה וחצי, ערבית-שעה. ברכת המזון-40 דקות, מה שגרם לי פשוט לא לאכול לחם, ואח"כ התחלתי ללמוד וזה פשוט לא היה יכול להימשך כך - לא הייתי יכולה להתפלל שחרית, אני לא מספיקה כלום! לא יכולה לאכול לחם בבי"ס - המורות צועקות עלי שאני לא יכולה לברך בשיעור, ובהתחשב בכך שוארך ההפסקה הוא 10 דקות, גם לאכול אין זמן. בעקבות כך אני מאוד מתוסכלת, מובן שכבר מזמן הורדתי את כל הקטעים והתוספות, כמו שאומרים: כשלוקחים יותר מדי דברים על עצמך,זה לא מחזיק מעמד הרבה זמן. ועכשיו, בעשרת ימי תשובה, אני מרגישה כ"כ כופרת, פשוט נורא. ההורים שלי כל הזמן מעירים לי, שאני מגזימה עם התפילות, פשוט בלאגן... ואני בוכה מזה הרבה, לא יודעת מה לעשות. ויש עוד כל מיני אובססיות כמו לנשק את המזוזה כמה פמעים, ולנשק סידורים ודברים של קודש, וכבר כולם מסתכלים עלי כאילו אני יצור, ואני לא יודעת מה לעשות עם התפילה, ואני גם לא מסוגלת להתפלל בשקט, אני חיי'בת לשמוע את המילים רק חבל שכל מי שמסביבי גם שומע, זה פשוט קשה לי.
והמכתב הזה בכלל לא מספיק לתאר את הכל, פשוט אני חיי'בת להתיעץ עם רב, ואין לי אפשרות לשאול רב פנ
תשובה
בס"ד
שלום לך.
ראשית, דעי לך שה' מאוד מאוד שמח על הרצון הגדול שלך להתקרב אליו. הלוואי שכל עם ישראל יחושו גם הם את התחושה הנפלאה - לרצות להכיר תודה לבורא!
לגופו של עניין: יכול להיות שיש נקודה אחת שלא נמצאת מספיק במודעות שלך, והיא יכולה לעשות לך קצת סדר. החשק שלך לנשק את המזוזה ולהתפלל הרבה מעיד שאת מאוד רוצה את להרגיש את קרבתו של הקב"ה. אכן הדברים שתיארת הם דרכים מצויינות וחשובות לכך, אבל אסור לנו להתעלם מדבר אחד - ש[ה' נמצא בכל מקום],
לא רק במזוזה ובתפילה!
כתוב במשלי (ג, ו) "בכל דרכיך דעהו". משמעות הפסוק היא למצוא את ריבונו של עולם בכל דבר שעושים! הקב"ה שם אותנו בעולם הזה כדי שנעבוד אותו דרך העולם. אם למשל את בלימודים, תחשבי על זה שעל ידי שתלמדי טוב יהיה לך קל יותר למצוא פרנסה, לגדל ילדים, ולקיים בכך את המצוה של הקמת בית בישראל על כל מה שזה אומר. אל תרגישי שכאשר את לומדת את רחוקה מה', וכדי להתקרב אליו את צריכה להפסיד לימודים. להיפך, יש ערך גדול מאוד לפעולות של חול שנעשות עם כוונה טהורה וכחלק מעבודת ה'. את הקדושה שבסידור - כולם רואים. אשרי מי שמראה גם שה' שייך לדברים שנראים באופן חיצוני רחוקים מה'!
ושוב, הכל חשוב וטוב - העיקר הוא לשמור על האיזון בין חומר לרוח, ולהשתדל שכל מה שנעשה יהיה עבודת ה'.
עוד דבר חשוב:
לפעמים יש דבר שטוב מאוד לעשות, אבל בגלל שהוא יגרום לתוצאות מסוימות - ה' רוצה שנימנע ממנו.
ה' רוצה שנעבוד אותו בשמחה, לא בלחץ. אם מעשים טובים שאנחנו עושים גורמים לנו לתחושה לא
טובה, ומקשים עלינו לעבוד בשמחה - לפעמים עדיף לא לעשות אותם.
תעבדי את ה' מתוך טבעיות, כמו שבן שאוהב את אביו מתנהג כלפיו.
ה' רוצה שהאנשים העובדים אותו יהיו שמחים, מאירי פנים, קשורים לחברה ולאנשים שהוא ברא. כשאת לבד בחדר - זה נהדר לנשק את המזוזה גם עשר פעמים, אבל ליד אחרים - כדאי לא לעשות מעשים שהם לא יבינו, וכתוצאה מכך ירגישו ריחוק ממעשים טובים. אל תסתכלי על זה כמצב של דיעבד - כך ה' רוצה שתעשי!
ואי אפשר לשער את גודל השמחה הנגרמת בשמים ממעשים שהם רצון ה'.
בהצלחה רבה בעבודת ה' ובכל מעשייך!