השתחוות

ב"ה



ברכה ושלום.

אנו [שוחים ]וזה סימן להכנעה לפני בורא העולם.

נפסקה ההלכה בשולחן ערוך אורח חיים סימן קכ סעיף א
" שוחין במודים תחלה וסוף. "
והמקור הוא מהתלמוד התלמוד בבלי מסכת ברכות דף לד עמוד א

תנו רבנן: אלו ברכות שאדם שוחה בהן: באבות תחלה וסוף, בהודאה תחלה וסוף, ואם בא לשוח בסוף כל ברכה וברכה ובתחלת כל ברכה וברכה - מלמדין אותו שלא ישחה. אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא הדיוט - כמו שאמרנו.

כהן גדול - בסוף כל ברכה וברכה,
והמלך - תחלת כל ברכה וברכה וסוף כל ברכה וברכה.


תנו רבנן: [קידה] - על אפים, שנאמר: מלכים א' א' ותקד בת - שבע אפים ארץ,
[כריעה ]- על ברכים, שנאמר: מכרע על ברכיו,
[השתחואה] - זו פשוט ידים ורגלים, שנאמר: בראשית ל"ז הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה. "

והתנ"ך מתאר את תפילתו של המלך שלמה שהתפלל להשם בכריעת ברך וכפיו פרושות לשמיים ורק כשהוא רצה לברך את העם הוא עמד על רגליו כפי שנאמר במלכים א פרק ח

(נד) וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל אֶל יְדֹוָד אֵת כָּל הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה הַזֹּאת קָם מִלִּפְנֵי מִזְבַּח יְדֹוָד מִכְּרֹעַ עַל בִּרְכָּיו וְכַפָּיו פְּרֻשׂוֹת הַשָּׁמָיִם:
(נה) וַיַּעְמֹד וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל קוֹל גָּדוֹל לֵאמֹר:
(נו) בָּרוּךְ יְדֹוָד אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֵּר לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל דְּבָרוֹ הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדּוֹ:
(נז) יְהִי יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבֹתֵינוּ אַל יַעַזְבֵנוּ וְאַל יִטְּשֵׁנוּ:"


בברכה,


עוזיאל
.


.