שאלה
ידועה העמדה הפסיכולוגית לפיה אין להדחיק מאורעות ופעולות שליליים של האדם. כי כאשר המאורע האברסיבי יודחק אל התת מודע, זה הדבר הכי לא בריא. לכן כאשר ח"ו מתרחש פיגוע , ביום למחורת כבר מגיעים פסיכולוגים למקום ומעודדים את האנשים שנחשפו לפיגוע "לדבר על זה",ולא להשאיר הכל בבטן.
לכאורה ביהדות אני מגלה נטייה הפוכה. יש כאילו עניין להסתיר חטאים של האדם. שלא ידבר עליהם, לא מזכירים לבעל תשובה את עברו.
האם אין עניין שהאדם הפרטי שחוטא מידי פעם, ילך להתוודות לפני מישהו (איש דת או חבר קרוב) וכך זה יעזור לו הרבה יותר (אני כמובן מקצין את השאלה-אבל אני מקווה שהיא מובנת)
תשובה
ב"ה
רוב שלומות ותודה על השאלה המעניינת והחשובה.
1. היהדות ממש 'לוחצת' על היות האדם מודע לחייו הפנימיים, לכוחותיו כמו גם לחולשותיו ובודאי גם לחטאיו. הדבר מתבטא - בתפילות, למשל בשמונה-עשרה; "סלח לנו", "השיבנו" ואחר כך בוידוי - פעמים ביום. שלא לדבר על צומות ובראשם יום הכיפורים, תקופת הסליחות ועוד.
2. היהדות הינה בעד שהאדם יודה בפרסום על העבירות שבין אדם לחברו. {רמב"ם הלכות תשובה}.
3. היהדות נגד שאדם יפרסם את העבירות שבין אדם למקום. כיון שהיא מעוניינת שהאדם לא יתקבע בחטא, לא יוגדר בעיני עצמו ובעיני החברה כחוטא וממילא יקשה עליו לשנות את עצמו. היהדות חשבה יותר במונחים של 'תיקון' - מה הלאה? כיצד לשפר? כיצד לצאת חזקים יותר? השקיעה בחטא עשויה ליצור קיבוע מסוכן.
4. לכן, השיחה עם רב/חבר איננה חובה, אך אם האדם מרגיש שזה חיוני ותורם לו, אז בודאי כדאי וכדאי שיפנה.
רוב שלומות
רפי פוירשטין