דת ונכות נפשית

שאלה

בס"ד

כבוד הרב שלום!

תחילה, אבקש מחילתך על השאלה הסבוכה. אך אני צריך בלי ברירה דעה/הדרכה של אדם שהוא רב בישראל.

אני בחור בן 29, נכה 75%, החי עם אימו הי"ו. בן יחיד להוריד גרושים שעלו ארצה ממדינת מזרח אירופה (איזור טרנסלבניה). לצערי, בעת שאמי גדלה וחונכה שם, הקומוניסטים אסרו על קיום פולחן דתי לחלוטין ולא לרק היהדות הוצאה מחוץ לחוק, גם את דתם שלהם. אי לכך, באתי מבית יהודי וחם, אך לא דתי נטו. אם כי אמי מאוד משתדלת ומתקרבת (שורשיה מברסלב).

ועכשיו, ברשותך, לעצם העיניין.

אני סובל מנכות נפשית מאוד קשה. אפרט את הרזומה לעיונך: דיכאון קליני, הפרעות אישיות, חרדה, סכיזו-אפקטיב-OCD(מחשבות טורדניות אובססיביות), חוסר יכולת לתפקד במצבי לחץ והסתגלות לשינוים.

בצד הפיזי אני סובל מהשמנת יתר (150 ק"ג), יתר לחץ דם, הפרעות קצב (תעוקת לב) ועוד דברים פחות משמעותיים, איתם "אפשר לחיות בשלום".

כבר לא מעט שנים אני מנסה להתחזק. מניח תפילין מגיל מאוד צעיר. ביתנו כשר למהדרין וכו'.

רק האמונה שלי בבורא יתברך והאהבה שלי כלפיו עושה את השינוי בין להיות או לא להיות. אהבתי כלפי הבורא נותנת טעם לחיי. גורמת לי לרצות לחיות. אני מרגיש אותו. אני כמעט ונוגע בו בעיניי רוחי. זו אהבה טהורה, בלי תנאים. פשוט אוהב. פשוט מרגיש. פשוט. בלי מחקרים ותוכחות.

הבעיה היא שאינני, לפעמים, יכול לשלב את המסגרת ההלכתית עם המחלה. כמו למשל התקף שקורה בשבת ואז בצער גדול אני חייב להצית סיגריה כדי להרגיע את עצמי ולא "ליפול עמוק יותר". לדוגמא: אני ואמי חיים לבדנו בבית. כנכה אני לא מסוגל ללכת לסדר הציבורי. ואני פשוט לא יודע איך לערוך סדר. דברים שכאלה.

זה גורם לי לקונפליקטים עצומים תמידיים בנפשי. שאלות כמו: "מי אני?", "מה אני?", מציקות לי בלי סוף. חוסר היכולת להמנע ממחשבות אלו, לא מיטיבות, בלשון המעטה, עם בריאות הנפש וכך אני מוצא את עצמי מתרוצץ במעגל סגור ובעצם דורך במקום. רק כדי להמחיש, אני מרגיש הכי קרוב לבורא ומצד שני איני יכול להוכיח זאת במעשים.

אני יודע שהבורא בוחן לב וכליות וככזה מודע לאהבתי כלפיו. אך אני הוא זה שנמצא בסיטואציה נוראה. נופל בין הכסאות. בין הכן והלא.נפשי נטרפת ממש!

בבוקר ליל הסדר, אתפלל אי"ה כהרלגי שעתיים. ובערב, לא אערוך את הסדר. אני לא יודע איך לחיות עם מציאות חיים שכזו. אפילו כיפה אינני חובש קבוע, כ

תשובה