שאלה
בס"ד
לכבוד הרב שלום.
אני מבקש מחילה מראש אם דבריי יפגעו ח"ו אך הדברים נוגעים לעוד המון תחומים.
ראיתי כמה וכמה תשובות לגבי בני עקיבא לדוגמא שטוב ללכת לבנ"ע למישהו שאם לא יילך לבנ"ע ייצא לתרבות רעה וכדו' ח"ו אבל בוודאי שעדיף ללכת לאריאל שהיא תנועה נפרדת.
וכאן עם כל הכבוד אני לא מבין הרב. תנועות הנוער בימינו אמנם מאבדות את הערכים לאט לאט אבל בבסיסן הן אמורות להיות כור ההיתוך לנוער הדתי ולכן תנועת הנוער צריכה להיבחר ע"פ האידאולוגיה ולא ע"פ שום קריטריון אחר.ומכיוון שדרכה של בנ"ע היא דרכם של כל גדולי הרבנים (הציוניים כמובן) אין לכאורה ספק שבנ"ע צריכה להיות ברירת המחדל לכל נער דתי.
אני לא מתעלם מהבעיות של בנ"ע אבל עדיף לשנות את המבבבנ"ע ולא לברוח לתנועות אחרות.
ובדיי הווה עובדא. הפסקתי ללכת לבנ"ע לאחר שבמשך תקופה ראיתי שהסניף מתערטל מכל האידיאלים שלו (כולל הפרדה בין בנים לבנות) ולאחר מעט מחשבה הגעתי למסקנה שבמקון לברוח מהסניף(שבמקרה שלי הוא מ א ו ד בעייתי) חובתי לנסות לשנות את פניו ולהחזיר לו את האידיאלים האמיתיים של התנועה.
איני יכול להעלות על דעתי הלך מחשבה שונה מזה.
אם הרב סבור שאני טועה אשמח אם הרב יסביר לי את דעתו ואיני בא לקנטר אלא להבין .
תודה מראש וסליחה על החיבור/בלדה .
דוד.
תשובה
שלום
איני מבין את הספק. ודאי שאם יש תנועת נוער מעורבת וכזו שאינה מעורבת, יש ללכת אל זו האחרונה, מכיוון שאף פוסק אינו מתיר פעילות חברתית מעורבת. בשו"ת שרידי אש התיר זאת כדי להציל את הנוער ביו"ל מהתבוללות.אכן אם יש ילד העשוי לצאת לתרבות רעה, ואינו מוכן ללכת לתנועת אריאל, יש מקום להורות לו להצטרף לבני עקיבאץ
יש להבחין בין שני מצבים: האחד שבני עקיבא היא מציאות קיימת. תפקידם של הרבנים להתיחס גם אל מציאות קיימת ע"מ להדריכה לכוונה ועד כמה שניתן לתקנהץ גם צה"ל, אינו על טהרת הקודש והערבוב בין המינים הוא מן התופעות הבולטות בו. לכן על הרבנים לצריך ולכוון את החיילים ולנסות לתקו מציאות מעוותת זו, עד כמה שניתן. אבל דבר אחד ברור שלמציאות של בני עקיבא, בה בנות ובנים חיים בערבוביה, אין שום היתר. רק מאחר והיא קיימת יש להתייחס אליה..
המצב השני- בו מגיע נער ושואל האם ללכת לבנ"ע או לאריאל. בודאי שיש להנחותו ללכת לתנועה שאינה מעורבת.
ב. בנקודה השניה אני בהחלט מסכים איתך, וכפי שכתבתי לעיל, שמכיוון שבנ"ע מהווה כור היתוך לנוער הדתי, ודרכה היא דרכם של גדולי הרבנים, יש לשאוף לתקנה ולא לברוח מהבעיות. אלא שעל כל אדם מוטלת החובה לבדוק את עצמו בשני תחומים:
1. האם הוא מתאים לתקן מבפנים.
2. האם דרך התיקון נעשית ע"פ ההלכה ולא בדרך שהמטרה מקדשת את האמצעים.
אייל קרים