שאלה
שאלה על המאמר של הרב שפורסם בעלון השבת לגבי העזרה בעקבות האסון בטאיטי.
הרב כתב לגבי סדר עדיפויות של עזרה בצדקה,נתינה לתלמידי חכמים,עניי עירך וכו'
ולגבי הדין של האסון בטהיטי ,שיש נידון שונה בגלל גודל האסון.
אבל עם כל זאת,קשה לי ,אם הבנתי נכון את דברי הרב.
אם יהיו לי רק 100 ש"ח בכיס ותהיה לי אפשרות לתת את הכסף למטרת צדקה כלשהי עבור יהודים ומנגד תהיה לי אפשרות לתת את זה עבור סיוע בטאיטי,
ברור לי שאני אעדיף לתת את זה לארגון בארץ למרות דברי הרב שכתב שבמקרה הזה יש נידון שונה.
למה זה?
האם זה רגש טבעי?
האם זה משהו שאני צריך לעבוד עליי במידות שאני כן ארגיש את הצורך לתת את התרומה שלי גם למי שרחוק ממני מבחינת "העם"?
תשובה
שלום וברכה
ב"ה אין יהודים שנמצאים אפילו קרוב למצב בהאיטי. שם מדובר בחיים ומוות פשוטו כמשמעו, לתקופה מוגבלת.
אם אתה חש אחרת אתה תעשה אחרת.
אינני חושב שזה התחום שיש לעבוד בו בעבודת המידות. כתבתי את מה שנראה לי כנכון, ואם מישהו חש אחרת – הוא יעשה אחרת.
כל טוב