שאלה
בס"ד
מוצאי שבת קודש "וארא"
לכבוד הרב שליט"א
השלום והברכה,
ילמדנו רבנו בהלכות ומנהגי בית הכנסת.
ביישובינו קיים מאז היווסדו, ב"ה, ביה"כ אחד אשר משמש את כלל התושבים בישוב.
הישוב היה די קן במשך שנים ארוכות ולאחרונה החלו מצטרפים אליו עוד ועוד משפחות והוא מונה היום בחסדי ה' כשמונים משפחות.
מאז ימי ראשית הישוב היו כללים ומנהגים אשר נתקנו בביה"כ ע"י הרבנים אשר היו מרא דאתרא וועדת ביה"כ. כללים אלו חלו על כולם וכל המתפללים כיבדו אותם וכך פעלו.
ואולם מאז החלה תנופת הקליטה קמו אנשים אשר מקרוב באו וזה כבר כשנתיים ויותר מבקשים לשנות ממנהגי ביה"כ ולהכניס ממנהגי בית אבותם ואף פעמים שניגשים לפני התיבה ומתפללים בשינוי ממה שהונהג עד כה. ולאחר זמן בו דרשו שינויים וציערו את גבאי ביה"כ והרב, הוחלט כי יפנו את כל בקשותיהם לוועדה מיוחדת וזו תביא את הדברים באופן מסודר לאסיפת תושבים ושם יוחלט ע"פ הצבעת הרוב האם לשנות המנהגים הקיימים אם לאו.
ילמדנו רבינו האם טוב הדבר?, האם יש למנהגים אלו אשר היינו נוהגים מזה שנים תוקף הלכתי?
האם רשאית אסיפה זו לשנות המנהג הקיים בכמה נושאים?
מי רשאי להצביע באסיפה זו, האם כל מתפלל בבית הכנסת או שמא רק מי שהינו חבר באגודת הישוב כפי שמתקיים בכל אסיפת תושבים על ענייני הישוב?
לתשובתו המהירה אודה וה' ישלם שכרו כפול מן השמיים ונזכה לבניין הבית במהרה וכל תפילותינו יהיו לרצון.
....
תשובה
שלום וברכה
כדי לענות על שאלה זו יש צורך בבירור רחב בסוגיה הזו.
היא עלתה פעמים רבות בתולדות נדודי הקהילות השונות, והרצון לשנות מנהגים קדומים בגלל שינוי האוכלוסייה.
קשה למנות את מספר המאמרים שנכתבו בסוגיה זו, ויש הרבה תשובות על העניין.
הדבר הנכון ביותר לעשות הוא בראש ובראשונה לעשות דברים בשלום. אם אכן היה שינוי גדול באופי הישוב בשל תנופת הקליטה, נכון יהיה לדון מחדש בחלק ממנהגי הקהילה, כדי שהדברים יהיו מקובלים על כולם. יש לזכור כי אין מדובר בקהילה הקיימת כבר מאות בשנים אלא רק בכך שיש מייסדים ויש חדשים, והמרחק ביניהם אינו כה גדול. על כן, אם רב הישוב מסכים לכך טוב ויפה למנות וועדה שתדון ותביא את הדברים להכרעת כולם. בוודאי שאין כל מקום לצער.
השאלה מי ראוי להצביע בשאלות אלו צריכה להיות מוכרעת לאור סוגיית "וכמה יהיה בעיר ויהיה כאנשי העיר". לדעתי, רשאי להצביע כל מי שעולה ממעשיו שהוא עומד להיות תושב קבע בישוב – לאוו דווקא חבר באגודת הישוב, אולם מי שאינו רואה בישוב תחנת רכבת אלא בית קבע שלו.
והכל בשלום.
כל טוב