אמונה

שלום צחי.
מאוד נפליתי, וליבי התפעל על רצונך להתרומם, אל הררי ק-ל.
אך לא אסתיר ולא אתעלם, מכמה עניינים שאתה מניח אך צריכות בחינה עמוקה.
אענה בכמה נקודות, כולן ביחד יוצרות תשובה, ודי לחכימא, הנקודות צריכות עוד מחשבה ואני סומך עליך, כי ניכר בך שאתה איש חושב.
"איש איש באמונתו יחיה". אין פסוק כזה בתנ"ך. הפסוק הוא "צדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב/ד) ואין הכוונה שכל אחד לפי האמונה שלו, אלא הפירוש הוא צדיק יחיה בזכות צדקתו. בתנ"ך פירוש המילה אמונה שונה קצת מהפירוש היום. למשל "ק-ל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא" בשירת האזינו מראה שאמונה הוא ההיפך מעוול.
שתי תרומות היו במשכן. תרומת מחצית השקל ותרומה נוספת של איש כפי נדבת ליבו. יש בכך מסר חשוב על עבודת ה'. עבודת ה' מורכבת ממחצית השקל, שכל אחד נותן את אותו הדבר, עשיר ועני, נדיב וכילי, וכולם נותנים חצי, לאמור – אנחנו לא שלמים לבד. אנחנו צריכים את שאר עם ישראל כדי שביחד נרכיב את המשכן השלם. יש גם תרומה של כל איש לפי נדבת רוחו. כל אחד לפי מה שמתאים לו, לפי מה שהוא יכול לתת למשכן, להתרוממות אל ה'. חשוב לשמור על שני הדרכים.
וזוהי טבעה של דת, דת מאמינה שיש "אמונה" אחת שהיא אמיתית, וכל השאר אינן אמיתיות. ע"י ההתחברות לנפשנו אנחנו לא מנסים לגלות את נפשנו, אלא הנפש היא כלי שזיכה אותנו הבורא (בין כלים אחרים) לדעת את דרך האמת.
נדמה לי שניסיון החיים מראה שאדם צריך חוקים. אם הוא צריך לחשוב כל פעם לפני שהוא מתפלל האם בא לו להתפלל, סביר שהוא לא יתפלל יותר מדי. החוק עוזר לנו לשמור על הרמה הרוחנית שלנו בלי שנצטרך לחשוב עליו כל הזמן. תסתכל למשל במי שלומד דף יומי. כמה שמחים הלומדים כשהחוק שהמציאו לעצמם מאלץ אותם לסיים ש"ס ב-7 שנים ולהתעסק בתורה כל הזמן. כך הוא טבע האדם. אדם צריך חוקים.
באמת יש הבדל בנושא הזה בין עם ישראל לגויים. באמת לגויים אין כ"כ מצוות (תבדוק כמה אחוז מהיום ממלאים 7 מצוות בני נח), ומה הם אמורים לעשות בשאר היום? כנראה שהם אמורים לחפש בעצמם דרך ישרה. אך למה ישראל שונים? התורה בספר דברים מספרת שיש לעם ישראל תפקיד מיוחד. קשה להגיע לבד לדרכי צדק. על ידי שהעמים יסתכלו על עם ישראל שמקיימים תורה משמים בצורה מאוד מדויקת בדיוק כפי שצוונו, יוכלו גם הם ללמוד כיצד להנהיג מדינה ועם בצורה הראויה. לכן לפעמים באמת עקרונית יש דברים שבהם כל אחד יכל לעבוד את ה' בצורה משלו, אך בתור עם ישראל יש לנו משימה – לעבוד ביחד בצורה אחידה.
על אילו חוקים אתה מדבר? 3 תפילות ביום? זה לא הרבה זמן, ואילו תפילות די בסיסיות. איך אפשר לעבוד יום בלי לבקש גשם? או חידוש הסנהדרין והמקדש? שבת? אין שום מניעה בשבת מפעילות רוחנית של "התחברות לנפש".
"אנא עבדא דקודשא בריך הוא" – אנחנו לא דת של אהבה בלבד. יש גם יראה. אדם צריך לזכור שהוא נברא לשם מטרה. לא הוא קובע אותה אלא רק מנסה לגלות אותה. וזוהי סגולתה של ישראל! אנחנו לא מרחפים בחלומות כאילו "נתחבר אל נפשינו ואז נהייה מושלמים".
החוקים לאו דווקא מנסים לתת שקט נפשי. אולי להפך – חיות נפשית. להתעורר ולחיות. לעבוד את ה', לתקן את העולם. זה נראה לי אור יותר חזק מהשקט.
אדם המתחבר לבוראו לא ידע עוד פחד וקונפליקטים. כי מול ה' – הכל אחד והכל אמת והכל טוב. ההתחברות צריכה להיות לה', הנפש היא "רק" האמצעי.

מקווה שעזרתי ונתתי כיוונים למחשבה,
ישר כוח על הרצון למצוא את הדרך לחבר כמה שיותר אנשים,
באהבה אינסופית, דן – חברים מקשיבים.