שאלה
בס"ד
לכבוד הרב שלום רב!
על לי במחשבתי קושיה שלא מצאתי לה פיתרון..
כתוב במסכת אבות פרק ב' משנה ה':"הלל אומר..ואל תאמין בעצמך עד יום מותך.."
ואילו אני רואה בשמונה פרקים לרמב"ם כך:"ואל יאמר ישנם כבר בו במצב שאי אפשר לשנותם, כי כל מצב אפשר לשנותו מטוב לרע ומרע לטוב והבחירה בידו בכך". - איך שאני מבין אדם צריך להאמין בעצמו שכל דבר רע הוא מסוגל לשנות את זה לטוב!
והרי זה סותר המקצת את המשנה באבות. הריני בטוח שהרמב"ם לא בא לחלוק על המשנה, לכן ברצוני שתבהיר לי את הנקודה.
בתודה מראש.
צום קל ומועיל!
תשובה
לשואל שלום רב.
כונתו של הלל הייתה שאדם לא יכול לומר לעצמו, אני כבר מחוסן מעבירות, אלא לדעת שעליו להתמודד תמיד ולהתרחק מסכנות רוחניות, ולהיות מוכן תמיד. הרמב"ם אומר שאדם צריך תמיד לדעת שביכולתו להתמודד עם היצר הרע ולהצליח ולא יומר לעצמו אין לי סיכוי וממילא יתייאש וייכנע ליצרו. כך שהדברים אינם סותרים זה את זה אלא משלימים. יש לאדם כל הזמן התמודדויות, וביכולתו לנצח, אם רק לא יהיה שאנן.
בברכה
אפי קיציס