שאלה
שלום!
אני בת שירות לאומי בביה"ס חילוני ואני מלמדת יהדות לתלמידי כיתות י'.
תלמידה שאלה אותי שאלה שאשמח אם תעזרו לי לענות עליה..איפה אפשר לראות ממש שה' הוא אל רחום וחנון?
אני מבינה שיש את העניין של מידות הרחמים והדין אבל איפה עוד אפשר לראות?סוג של הוכחות שאי אפשר להתווכח איתן..
ועוד שאלה שעלתה-בשיעורי תנ"ך בתיכונים דתיים לאממש מלמדים לפי המתכונת הדתית..והמורה שלהם הרבה מעלה להם את השאלה-למה בתנ"ך תמיד כתוב על המעשים הרעים שעשו ועל כל החטאים ולא על המעשים הטובים?(במיוחד בתקופת המלכים..)..
אשמח לקבל תשובות ותודה רבה מראש!!
הילה
תשובה
שלום לך.
הבחירה החופשית של האדם, האם לעשות טוב או רע, הינה יסוד חשוב ביותר. הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ה' הלכה ג') קרא לבחירה החופשית " עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצוה". "עמוד" הכוונה היסוד עליו עומדת התורה, וכל מערכת המצוות. שהרי אם אדם חייב לעשות משהו, שהוא "עבירה" לפי הגדרת התורה, הרי אי אפשר להעניש אותו על כך שעשה אותו. ואם איננו מסוגל לעשות מצווה, אין אפשרות לבוא אליו ב"טענות" אם לא עשה אותה.
אם היינו רואים בעינינו את התגלות הקב"ה כ"אל רחום וחנון", הרי שהבחירה החופשית היתה ניטלת מאיתנו במידה רבה. לכן הקב"ה לא מתגלה אלינו.
בדור הראשון לקיומו של עם בני ישראל כעם, דור יציאת מצרים, התגלה הקב"ה לעם ישראל כ"אל רחום וחנון": הוא הכה את המצרים בעשר מכות כי פרעה סרב להוציא אותם מעבדות לחרות (והרבה כבר הסבירו את הכבדת לב פרעה...) נתן להם מן במדבר וכו' וכו'. מאז- צמצם מאד מאד את "הופעותיו הפומביות", ולנו נשארו הסיפורים של הורינו ששמעו את הסיפור מהוריהם ששמעו מהוריהם ששמעו... את כל ניסי דור יציאת מצרים. ואנחנו מאמינים שהקב"ה הינו "אל רחום וחנון".
ולשאלתך השניה- השאלה שמעלה המורה, מדוע מצויינים דווקא המעשים הרעים ולא הטובים, היא שאלה טובה, ובהחלט ראוי להעלות אותה בכיתה, ולשמוע מה התלמידים חושבים... ואולי גם לומר, שעל דברים טובים לא צריך לכתוב בספרי הנבואות, שאמורים לדבר גם לדורנו. הרבה יותר חשוב להעלות נושאים שדורשים שיפור.