שאלה
אני דתייה מתנדנדת הכרתי מישהו דתי וממש נתן לי שורשים בדת שלא הבנתי איך לא הייתי ככה לפי כן ואיך חשבתי שה"צד השני זה מה שטוב ונכון" הקשר התחזק שמרנו נגיעה והכל וכבדתי אותו ואהבתי לעשות מצוות להתפלל ללכת לבית כנסת[הרגשה טובה עם עצמי], ולא בזכותו כי הייתה תקופת משבר בנינו והמשכתי כי באמת נפתחו לי העיניים לדבר האמיתי כשהחלטנו לקחת צעד קדימה בקשר הוא עשה שאלת רב אם זה טב וממש סירב בלי לשמוע את שאר המשפט פשוט אמר שאני לא בשבילו ואני יכולה לדרר אותו[ולא חשב הפוך] ככה הקשר דירדר ונפרדנו עם המון דמעות וצער משתי הצדדים פיתחתי שינאה ל"דת" ול"דתיים" כי הרגשתי שאני לא רצוייה שם בכל זאת שמאוד רציתי והלכתי להרצאות והתחברתי והרגשתי נפלא עם עצמי עבר הזן[יש כמה דברים שנשארו אצלי שעדיין אני עושה] אבל מאוד אנטית הכרתי מישהו אחר שבכלל לא רוצה לשמוע בכיוון [כי עליו כפו את הדת] אני מטפטפת לו קצת והוא כן מקשיב ורוצה לבנות בית שיהיה בו קידוש ושבת כהלכה בשבילי זה לא מספיק ורוצה מישהו יותר חזק אבל כנראה אני מוכתמת בשביל דתיים זה מצב מתסכל ולא נחמד בכלל
עזרה תגובה למצב מאוד תעזור כי בנתיים אף אחד לא נתן לי תשובה הגיונית למצב
תשובה
היהדות היא משהו שהרבה מעבר ל'נושאיה הרשמיים'. בסופו של דבר לבני אדם יש חולשות ולכן גם אנשים דתיים נכשלים בבן אדם לחבירו ובעוד דברים. זו לא סיבה לשנוא את היהדות או ח"ו את הקב"ה. גם אני כרב נתקל לפעמים בשומרי מצוות לעיתים כאלו שנחשבים מקפידים, שלא יודעים להתנהג. צריך להפריד בין הדברים, ולחפש חברה שלא מכתימה, אלא עניינית. אני יודע שזה לא קל. אך יש דתיים שלגביהם את ח"ו7 לא מוכתמת. אם את מרגישה טוב עם בן הזוג הנוכחי, אל תפסלי בגלל שהוא לא מספיק חזק. אם השנאה ליהדות היא בגלל כפיה, אז זה יכול לעבור לו. צריך סבלנות, ולאט לאט תוכלו להתחזק יותר יחד.
בהצלחה בכל!