שאל את הרב

איך אפשר לשמור נגיעה בלי שיתרחקו ממני?

חדשות כיפה חברים מקשיבים 26/02/21 01:15 יד באדר התשפא

שאלה

היי, בזמן האחרון התחזקתי והתחלתי לשמור נגיעה (מה שפעם היה הדבר האחרון שאני אעשה), אבל יש בעיה שקשורה גם לאופי שלי. אני מסתובבת במקומות ציבוריים והמון פעמים ילדים /נוער/מבוגרים יותר שמים עליי יד נותנים לי כיף ואין לי אומץ להגיד להם "היי אני שומרת נגיעה", והמון אומרים לי שאולי זה בגלל שאני לא כל כך נראית דתייה וצריכה ללבוש חצאית ולא מכנסיים. והם צודקים, אבל עדיין אין לי אומץ, ואני מרגישה כמו בובה ששותקת וזה מבאס ומעצבן. אני לא יודעת מה לעשות... אני רוצה לשמור נגיעה אבל אני לא רוצה לעשות על הילדים האלה רושם של דוסה שלא תדבר איתם..

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

היי.

וואו, אשרייך על ההתחזקות וההחלטה הקדושה לשמור נגיעה! נשמע שזה דרש ממך הרבה אומץ לבחור בכך, במיוחד לאור העובדה שלא כל סביבה בה את נמצאת נוהגת כך גם כן.. אז באמת, יישר כוחך.

וברשותך, אסתייג מעט מאמירתך כי יש 'בעיה' באופייך. החלטתך לשמור נגיעה נובעת בין השאר מהאופי האמיץ והטוב שלך, אז אופייך קדוש, וממש לא בעייתי :)

אולם, ב"ה, ה' טבע בנו שיהיה לנו אכפת מאנשים סביבנו. האכפתיות הזו עוזרת לנו לנהוג בכבוד באחרים, להיות רגישים לרצונותיהם, מחשבותיהם ורגשותיהם, לרצות להיטיב איתם, וכן הלאה. יחד עם זאת, האכפתיות הזו יכולה לגרום לכך שנחשיב את דעת אחרים עלינו יתר על המידה. אנו עלולים לבחור להתנהל בחברה כדי שאחרים סביבנו יקבלו אותנו ויתחברו אלינו, במקום להתנהל בצורה בה ראוי ונכון להתנהל. במקרים כאלו, האכפתיות לחברה גוברת על חשיבות הערכים בהם אנו מאמינים.

וכמובן, ראוי כי סדר חשיבות הדברים יהיה בדיוק להיפך.. כלומר – הערכים בהם אנו מאמינים צריכים להיות הדבר המוביל אותנו בחיים. עליהם להיות הדבר שעומד לנגד עיננו. לאחר מכן, חשוב וטוב שנסתכל על החברה סביבנו, כדי להבין איך אנחנו יכולים ליישם את הערכים בפועל. איך לבטא את הערכים הללו בלי להתפשר עליהם, אך בצורה כזו שאנשים סביבנו לא ייפגעו, ואולי אף יותר מכך – לא רק שלא ייפגעו, אלא שגם הם עצמם יחלו להתקרב לאותם ערכים שאנו מבטאים.

החלטת לשמור נגיעה. ואשרייך על האומץ הכרוך בהחלטה הזו, יחד עם מידות נפש נוספות שבטח היו מעורבות בהחלטה. עכשיו שאלתך היא – כיצד את יכולה להתמיד בהחלטתך זו, אך שאנשים עדיין יכבדו ויאהבו אותך? איך ליישם את שמירת הנגיעה בפועל, בלי שיתרחקו ממך ובלי לפגוע באחרים?

כתבת ש"אין לך אומץ" לומר לאחרים שאת שומרת נגיעה. אמירה כזו היא אכן משהו שדורש אומץ, אבל נראה לי שקל יותר לאזור אומץ ולומר זאת ברגע שמתקיימים שני דברים:

א. הצבת הערכים שלנו כדבר שיותר חשוב לנו ממה אחרים יגידו עלינו

ברגע שאנחנו מאמינים בערכים שאנחנו הולכים על פיהם ומציבים אותם כדבר שיותר חשוב לנו מדעת החברה עלינו – ממילא יכול להיות לנו הרבה יותר קל ליישם את הערכים הללו בפועל. למשל, אם יותר חשוב לי לא לאכול חזיר מאשר מה חברותיי יגידו עליי אם אמנע מאכילת חזיר לידן – ממילא יהיה לי יותר קל להקפיד על אי אכילת חזיר, ויהי מה. לא שזה יהיה לי בהכרח קל לעשות זאת, אבל כנראה שזה יהיה פחות קשה ליישם זאת, אם ברור לי שהדבר הראשון בסדר העדיפויות שלי הוא הערך בו אני מאמינה (הימנעות מאכילת חזיר, בדוגמא הזו).

ב. יישום הערכים מתוך התחשבות בחברה

כפי שכתבנו קודם, אחרי הבחירה בערכים שאנו רוצים ליישם אותם בפועל, מגיע הרגע בו צריך לבחון כיצד ליישם את הערכים בחברה. בחינה זו צריכה להיעשות תוך התחשבות באחרים, הכרה ברגשותיהם וצרכיהם, והתאמה לאופייך ותכונותייך.

הבחירה כיצד ליישם את הערכים הללו, נתונה כמובן לבחירתך בלבד. תוכלי לבחון עם עצמך באיזו צורה את מרגישה שתוכלי להרגיש בנוח לבטא את שמירת הנגיעה שלך ושאחרים יקבלו ויבינו את המסר שתגידי.

לדוגמא, אם תאמרי לאחרים "אני שומרת נגיעה" בטון ביקורתי וקשה (מה שכנראה לא תעשי, כי משתמע מדברייך שאת רגישה לאחרים), זה יכול לעורר רתיעה והתרחקות מצד אחרים. אבל אם תאמרי זאת בחיוך, בנועם, מתוך הבנה שהנגיעה נעשתה בתום-לב כי לא הבינו שאת שומרת נגיעה – ייתכן מאוד שאחרים יגיבו במבוכה לגיטימית וחיוך של התנצלות, בלי להתרחק ממך ובלי לחשוב עלייך דברים שליליים. אפילו להיפך. סביר שאחרים יחשבו עלייך לטובה בעקבות התנהגות כזו מצדך, ויחשבו לעצמם "איזו בחורה מיוחדת היא. גם היא עומדת על העקרונות שחשובים לה, וגם היא עושה זאת בנועם ומתוך רגישות לאחרים."

כפי שהערת, מראה של דתייה הינו דבר שיכול לסייע לאנשים להבין מראש אילו ערכים עומדים לנגד עינייך ומהן ההנהגות שאת בוחרת בחייך, ולכן – זה יכול לסייע לאחרים לדעת מראש שאת שומרת נגיעה. אך גם בלי מראה דתי את יכולה להצליח להציב את הגבול הזה. ייתכן שתצטרכי להשקיע יותר מאמצים במפגש הראשוני עם אנשים (יותר מאמצים מאלו שתשקיע מישהי עם מראה דתי) כדי להסביר שאת שומרת נגיעה, אך זו לא מניעה. את עדיין יכולה להצליח להסביר זאת לאחרים ולעמוד על הערך שחשוב לך, בצורה ידידותית לאחרים סביבך בלי שיתרחקו ממך.

ישנם עוד מרכיבים רבים בהיכרות והתחברות עם אנשים, מלבד המשפט הראשון שהם אומרים. גם אחרי שתגידי כי את שומרת נגיעה ותתעקשי על כך, יש לך עוד זמן להיות עם האנשים הללו ולהראות להם שעדיין ניתן לשוחח איתך ולהתחבר אלייך, בלי שתתרחקי מהם.

לסיכום, כתבנו כאן דברי הערכה אלייך, על האומץ והטוב שניכר מהחלטתך ורצונותייך. המשכנו בלהבהיר כי הקושי המעשי בלהצהיר על שמירת נגיעה באוזני אחרים הוא לגיטימי, אך ברגע שמציבים את הערכים שלנו כדבר הראשון בסדר החשיבות, אז יישום הערכים בחברה נהיה קל יותר. הצענו כיצד תוכלי ליידע אחרים כי את שומרת נגיעה, בצורה כזו שלא תפגע בהם ו/או תרחיק אותם, ושאת תרגישי בנוח עם עצמך על כך.

כעת, נאחל לך המון המון הצלחה בהתמודדותך. שבעז"ה תהיה לך הצלחה רבה בלשמור על העקרונות שחשובים לך עכשיו ובעתיד, ובהצלחה בלנהוג בעוז, אומץ ונעימות בליישם זאת בחברה, בלי שתרגישי שאת נפגעת מכך.

חיזקי ואימצי!

אנחנו כאן לכל דבר שתצטרכי.

ריבי

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות