איך לקיים "שמירת עיניים" כשאין חיבור לקב"ה ולתורה?

שלום שואל יקר.

כשחבר שואל אותנו שאלה שדורשת מחשבה זה יכול להוביל אותנו לחשיבה על המקום שלנו מול השאלה שהוא העלה. משאלתך עולה שבחרת להיכנס לתוך עומק השאלה ולא "לנפנף" אותה בלי לחפש תשובה. זה מעיד על רצון להתקדמות ולכניסה לעומק הדברים. בנוסף מדבריך ניכרת אכפתיות כלפי החבר ורצון לחבר אותו לתורה שאתה תופס אותה כדבר משמעותי.

יש מספר זוויות בדבריך. ראשית קיימת שאלת החבר שלא רואה עניין בתורה ומצוות אבל רוצה להבין למה לשמור על העיניים, שנית יש את התשובה שאתה מחפש מהמקום שלך ושלישית, נראה שהיית רוצה להבין איך לגרום לחבר להרגיש חיבור לתורה.

יש מספר נקודות שניתן למצוא בהם מענה לשאלותיך.

שמירת העיניים מהפן האנושי

מה קורה לי כאשר אני לא שומר את עיני? כאשר אני מאפשר להם להתבונן בכל מה שאני נמשך אליו? העיניים הם איבר שמתווך ביננו לבין העולם שבחוץ. הדברים אותם אני רואה משפיעים על המחשבות שלי, על הדמיונות שלי. אם אני רואה מראה חזק הוא נחקק אצלי בזיכרון יותר מכל הרצאה או שיחה ששמעתי – תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים. כאשר אני מאפשר לעיניים שלי לראות כל מה שאני נמשך אליו גם אם הוא שטחי וגס, אני מחדיר לתוכי את אותה שטחיות וגסות שאותם ראיתי. מראות לא צנועים מעוררים בתוך האדם את החלקים הגסים שבו והופכות אותו לאדם גס יותר ופחות עדין ונקי. באנושיות בריאה, ללא קשר לחיבור לתורה, יש רצון לעדינות, לנקיות ולישרות.

שמירת עיניים מהפן התורני

על גבי הדברים שכתבנו קודם ובהמשך להם, מתחבר גם הרצון שלנו להיות קשורים לה' יתברך ולתורתו. הקב"ה מתגלה אלינו דרך הטוב והטהרה שבעולם. ככל שאנחנו פחות נקיים כך אנחנו פחות מסוגלים לחוש את הקשר שלנו אליו. בפרשת ציצית נמצא הציווי של "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם" (במדבר, טו) ולמה? "למען תזכרו עשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלוהיכם" ((שם) . כאשר אני הולך אחרי התשוקות הנמוכות שיש בי ולא מגביל את עיני אני נותן כח ושליטה לחלקים הנמוכים והגסים שנמצאים בתוכי. בכך אני פוגע ביכולת שלי להתחבר למקומות הגבוהים שיש במציאות- מצוות וקדושה.

באופן הפשוט והמוחשי ביותר- ראיית מראות של דברים גסים וחסרי עדינות מפריעה לי אחר כך בחיבור לדברים שדורשים התבוננות ועומק כמו תפילה ותורה.

יחס לחבר שאינו מעוניין בתורה

הרצון שלך לגרום לחבר להרגיש חיבור לתורה הוא דבר חיובי וטוב. אנחנו רוצים שמי שאנחנו קשורים אליו ואוהבים אותו יהיה מחובר למה שאנחנו מאמינים בו וחושבים שהוא טוב ונכון. לפעמים הרצון הזה הופך לאיזו מחויבות לתת תשובה ולשכנע בצדקת הדרך.

התפיסה הזו יכולה להיות בעייתית. איננו אחראים על הקשר של אנשים אחרים לתורה ולה' גם אם הם מאוד קרובים אלינו. האחריות על תורה ומצוות היא אישית לכל אחד. אנחנו יכולים לסייע במה שאפשר, לדבר ולהקשיב אבל החיבור של אדם לקב"ה נבנה במקום מאוד אישי של כל אחד בפני עצמו.

יחד עם זאת, העמקה שלך בתורה ובשאלות שמעסיקות אותך כמו זו ששאלת, יכולה לגרום לחברך להתבונן בשאיפה ובהתפתחות שלך ולקבל מכך השראה וכיוון למצוא את המקום שלו בתורה ובחיבור לה'.

מישהו קרוב

התמודדויות עם שאלות בכלל ובמיוחד עם נושא של שמירת העיניים הן רבות ושונות בין אדם לאדם. אני מציע לך למצוא דמות מסביבתך הקרובה שמכירה אותך ואתה חש איתה בנוח - מורה, מדריך, מישהו מהמשפחה וכדומה- שתוכל להקשיב ולתת עצות ממקום של הכרות קרובה.

לסיכום, העלית את שאלת חברך לגבי שמירת העיניים מתוך מקום של מי שפחות מתעניין בפן התורני של הדברים. ראינו שיש מספר זוויות בשאלתך. העלינו מספר נקודות שיכולות לתת מענה לזוויות השונות: פתחנו בכך שהמראות שנחשפות לעיניים משפיעות על כל האדם, הצגנו את הסתירה בין מראות גסים ושטחיים לבין העומק והגובה שיש בחיבור לה' ולתורתו, כתבנו על כך שהאחריות על עבודתו הרוחנית של כל אדם היא אישית ולסיום המלצנו על פנייה לדמות קרובה שתוכל לסייע בהתמודדות זו.

המון בהצלחה ורק טוב.

דן