שאל את הרב

מה לעשות עם רווקות שמתארכת?

חדשות כיפה חברים מקשיבים 10/05/21 15:38 כח באייר התשפא

שאלה

היי ושלום.

כבר מספר שנים שאני נמצאת בתקופת דייטים ארוכה ומייאשת, שמתארכת לצערי יותר ממה שציפיתי.

יש לומר שאני עושה הרבה מאמצים החל מלברר עם עצמי מה מתאים ומה פחות, לקדם הצעות, לברר מול אנשים, לצאת לדייטים, ללכת לטיפול וכו'..

אחת המסקנות שהגעתי אליה ב5 השנים האחרונות היא שאין באמת סיבה או בעיה ספציפית עליה אפשר להצביע בקשר לזיווג שלי.

אני באמת ובתמים מאמינה שטרם פגשתי את בן זוגי ואב ילדי, והסיבה שלא התחתנתי עד כה היא כי הקב"ה החליט שלא יהיה כך(בניגוד לדעה הרווחת שאני בררנית, איכות ההצעות שלי לא מתאימה לי במיוחד)

כאן בעצם נכנסתי השאלה שלי, מאוד קשה לי לקבל על עצמי את הניסיון הזה. אני עסוקה המון בכעס ובתסכול, בהשוואות עם אנשים, חברות, בני משפחה שעברו מזמן את השלב בו אני נמצאת.

קשה לי להבין מה פשר העיכוב הזה, התחושה המרכזית שלי היא שתמיד אהיה מאחור, ותמיד ארגיש פחות טובה.

לפעמים מתגנבים לי פחדים של ממש שאין לדעת, ואם עד היום זה לא הגיע, מי הבטיח לי שזה יגיע? וכאן האמונה שלי עומדת כל פעם מחדש למבחן, יש לציין שלאחרונה המצב הנפשי והאמוני שלי מעורערים מאוד בעקבות הניסיון הזה.

אחרי שחושבת על כל זה לעומק, אני מתעמתת מול שאלה מרכזית של מה פשר הקיום שלי פה בעולם? האם התלות הבלתי נסבלת הזאת שקיימת אצלי, שכל עוד הקב"ה לא שלח לי את זיווגי בזמן המתאים אני חסרה וכואבת, וכל עוד לא קיבלתי מה שרציתי בזמן אני מתמרמרת (לפעמים מרגישה ממש כמו ילדה קטנה) כרגע התחושות שלי הן שכל עוד אני לא מתחתנת החיים שלי חסרי משמעות ותכלית. מבחינתי כל יום שעובר, הוא עוד בזבוז וכאב לב אמיתי על תחושת החוסר שלי.

מבקשת לשמוע את התייחסותים למצב, וכן דרכים לחזק את עצמי בתקופה המורכבת הזאת..

תודה!!

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

שלום יקרה.

אקדים ואומר שמכתבך נגע מאוד לליבי והולך איתי כמה ימים... אני ממש יכולה להבין ולהזדהות. כמו שאת מתארת, זהו מצב מתסכל מאוד, כי- כמו שאמרת- את עושה את כל ההשתדלות, מפעילה את כל התותחים ו- שום דבר.. כביכול- אין תוצאות בשטח. בכוונה כתבתי כביכול- ניגע בכך בהמשך בע"ה.

אין לי תשובות עמוקות ומלאות אמונות לכתוב לך- ואני גם חושבת שבסופו של דבר, זהו מסע אמוני שכל אחד ואחת עוברים באופן אישי. כלומר, מה שלי נתן מרגוע, לא בטוח שייתן לך נחמה. לכן ממליצה לך להמשיך ולחפש ולברר מה נכון לך בעבודת ה' שלך. ובינתיים- כמה דברים שאולי כן יהיו לעזר, אלו נקודות ותובנות שנתנו לי באופן אישי וגם לסביבה שלי כוחות להמשך. חייבת להדגיש: יש מצב (גדול) שלא אחדש לך יותר מדי, אבל אולי כמו שמסל"ש אומר בהקדמתו: "..החיבור הזה לא חיברתיו ללמד לבני האדם את אשר לא ידעו, אלא להזכירם את הידוע להם כבר".. יש דברים שמרוב שאנחנו יודעים אותם. חשוב לחשוב עליהם שוב.

דרך שלפעמים ארוכה..

מאמינה לך מכל הלב שאת כותבת שאת עושה את כל ההשתדלויות, ולא- אחותי, את לא בררנית. אני יודעת מה כוונתך. את לא צריכה לתת תשובות לאחרים, אלא רק להיות אמיתית עם עצמך ועם הקב"ה.

אנחנו לא יודעים למה אחד מתחתן מוקדם (ולא תמיד מעריך את זה..), ולמה השני מתייסר ארוכות בנושא. זה צף במיוחד במה שקשור לזוגיות, אבל יש עוד הרבה תחנות בחיים שאפשר לציין אותן גם: תכונות ואופי, בריאות, פרנסה, הבאת ילדים לעולם ועוד. לא רוצה לבאס, רק מזכירה, שלפעמים גם אחרי שעברנו משוכה אחת- ניסיון כלשהו, המשך החיים גם הם מלאים באתגרים וכדומה. אז יש כאן בעצם הזדמנות (זו מילה חגיגית מדי, אבל לא מצאתי אחרת), אם כבר יש כאן מציאות כזו- אז ננסה להתחשל ולהתחזק, ונחזור לכך בע"ה בהמשך.

ממה שאני מבינה, וזה בסדר גמור! למעשה פעם ראשונה פחות או יותר שאת מרגישה 'לא' מהקב"ה. או יותר נכון, בע"ה- כרגע, עוד לא.

וזה כואב.

מלא רגשות מעורבבים. כי כאילו, ה', אתה לא רוצה שאני אבנה בית יהודי לכבודך? לא צריך.. או לפחות, אלו חלק ממה שנגיב. יש גם תסכול, וכאב, ועצב, וכעס, הכל-הכל..

אז יקרה, אני לא יודעת להגיד לך "מה פשר העיכוב הזה", כמו שכתבת. כן יכולה להציע לך מה אפשר וכדאי ורצוי לעשות (שוב, לא בטוחה שאחדש לך, אבל אולי אולי זה יחזק אותך בדברים ומחשבות שאת כן עושה).

"סור מרע ועשה טוב"

יש וורט שאני אוהבת על הפסוק הזה בתהילים. כדי לנסות להתחזק, להתקדם- אנחנו צריכים לפעמים לא רק להסתפק ב"סור מרע", למשל: להפסיק לאכול דברים לא בריאים, אלא להוסיף ולעשות: "ועשה טוב": להוסיף טוב, במקום שנהיה עכשיו חסר, ריק. בהקשר לדוגמא שהבאנו אותה: לאכול דברים בריאים. ולענייננו, את בתקופה לא קצרה של חוסר, של ריק. אנחנו לא יודעים לתת תשובות למה (ואולי גם לא נדע אותה לעולם), אבל אנחנו כן יכולים לבחור איך. איך לחיות את החיים שלנו. כי מה שבטוח- ההשוואות שלנו כלפיי אחרים בתחום זוגי / משפחתי / נפשי וכדומה, לא ממש מוסיפים לנו טוב. הם גורמים לנו לשקוע בביצה הלא בריאה של רגשות מתוסכלים, ואם כבר נותנים לנו "אנרגיות שליליות". לא נותנים כוח- אלא רק נוטלים אותם. ולכן, יקרה, אני ממליצה לך דבר ראשון: "להוסיף טוב".

והכוונה שלי לא לעשות מעשים טובים לסביבה, כלומר- את כמובן מוזמנת! אבל השלב הראשון, הוא לעשות טוב, לעצמך בעיקר. חשבי עם עצמך: מה משמח אותך? מה נותן לך כוח? את יכולה לרשום לעצמך נקודות ומחשבות, זה יכול לעשות סדר בראש.

ברמה הבסיסית: תאהבי את עצמך. נקודה. כמו שאת. בסופו של דבר הקב"ה ברא אותך כמי שאת, ואת יחידה בעולמו. בשלב זה שאת מתארת, שהמנוע ריק וכל האנרגיות הלכו לכיוונים מעשיים (וזה מעולה, כמובן, כי חייבים השתדלות בעולם הזה), בשלב הזה- כדאי וחשוך וצריך לנסות להתמלא מבפנים. לחזק את עצמך וממילא, בע"ה זה ייתן לך כוחות להתמודדות שהיא בכלל לא פשוטה..

דבר נוסף: לפנק לפנק לפנקקקק את עצמך. מדי פעם לקנות לעצמך דברים שאת אוהבת, זה יכול להיות דברים קטנים וגם גדולים, לצאת עם חברות, לשמוע מוזיקה, לנוח, לחשוב, לקרוא, בקיצור- דברים שעושים לך טוב, ויתנו לך, לעצמך- אנרגיות להמשך!

מה שלא הורג מחשל

כתבנו למעלה שהניסיון הזה אולי הוא הזדמנות להתחשל, להתחזק. אני מסכימה איתך- לא בחרנו בדרך הזו מהתחלה, היא לגמרי 'בדיעבד'- כולנו היינו רוצים לקבל את מה שאנחנו רוצים תיכף ומהר. אבל אם כבר הגענו לנקודה הזו, בואו ננסה לראות מה אפשר לעשות; להפוך את הלימון ללימונדה.

כתבנו בהתחלה שאת עושה את כל ההשתדלויות ואין תוצאות בשטח; יותר נכון- כביכול אין תוצאות בשטח. למה כביכול? בגלל שזה תלוי מה את עושה בדרך. האם את מנצלת אותה, מפיקה את המירב ממנה?

במקביל למציאת החצי שלך, זה הזמן (כן, עכשיו) לפתח תחביבים שאת אוהבת לעשות או כישרונות שהקב"ה נטע ונתן בך, ולהכיר את עצמך קצת יותר. כתבת שאת מרגישה קצת ירידה רוחנית- לגיטימי לגמרי- אז אולי כדאי לשמוע שיעורים או לקבוע חברותא עם חברה ללימוד תורה כלשהו, שייתן ערך וקודש לזמן. אולי זה הזמן לחזק את השרירים של מידת האמונה ומידת השמחה.

ואולי- זה הזמן לשינוי כלשהו? אנחנו הנשים, אוהבות וחייבות להתחדש. זה יכול להיות תספורת חדשה, חוג חדש, או אם את גרה אצל הורייך ומרגישה שיעשה לך טוב לעבור לגור עם חברות. בקיצור: כל דבר שיעשה לך טוב, כמובן בגבולות ההלכה אבל דברים שיעזרו לך להתחדש ולהמשיך הלאה- בשמחה.

לדבר, להתפלל, לבקש

כתבת: "אני עסוקה המון בכעס ובתסכול".. ובמילים אחרות: כעס על הקב"ה. ואת יודעת משהו? זה דווקא משמח אותי קצת. בגלל שכעס, בשורש שלו- זה אכפתיות. ההפך של שנאה זה לא אהבה, אלא אדישות; ואת מתארת מצב שיש בך כעס, הווי אומר- יש לך ציפיה ממערכת היחסים שלך עם הקב"ה, וזה מבורך. כי זה אומר שיש לך קשר איתו, גם אם כרגע הוא מעט שלילי.. זה אומר שעמוק בלב אץ יודעת ומרגישה- שאת הבת שלו, ממש ככה.

אז עם כל זה שיש לנו ירידות רוחניות, כי ככה אנחנו בנויים בני האדם- לנסות לא לוותר על הקשר עם הקב"ה. דיבור, תפילה, בקשה. כתבת בסוף מכתבך: "... מה פשר הקיום שלי פה בעולם? האם התלות הבלתי נסבלת הזאת שקיימת אצלי, שכל עוד הקב"ה לא שלח לי את זיווגי בזמן המתאים אני חסרה וכואבת"... תראי, יש התמודדויות שאת לומדת בחיים שהקב"ה הוא לא 'כספומט'. אנחנו מתפללים ומבקשים כמה שיכולים וגם עושים השתדלויות, ועדיין מקבלים 'לא'. וזה כואב בטירוף... אני לא יודעת להגיד לך מה יהיה, כן יכולה להבטיח לך שדברים יכולים לקרות. אל תתייאשי יקרה!

נקודה נוספת, וסליחה אם היא מעצבנת: חשוב כל כך גם להודות לה'. על מה שיש. על הורים, משפחה, על מי שאת, על כל נשימה ונשמה, על עבודה ופרנסה- בטוח יש מה להגיד תודה. ובעצם, ככה גם להתפלל. תפילת שמונה עשרה שלנו בנויה כך: בהתחלה יש ברכות שבח, אחר כך יש ברכות של בקשה (גם צרכים רוחניים וגם צרכים חומריים) ובסיום יש ברכות הודיה. יש הרבה על מה להודות- זה לא סותר, פשוט גם החוסר גדול. ובע"ה- תצאי מחוזקת. מחושלת.

ולכן, כמו שכתבנו למעלה- לנסות לנצל את הדרך, להפיק את המקסימום. בנוסף, תחשבי שבעזרת ה', את מגיעה לזוגיות ו/ לחיים עם תיבת כלים יותר איכותית. למשל- יכולת גבוהה יותר להעריך ולייקר את הזוגיות. אני בטוחה שזה פיתח בך רגישות יותר גדולה כלפיי הזולת, לדעת שאתה לא יכול לדעת מה השני עובר- ולכן לא לשפוט כל כך מהר. ועוד ועוד, תובנות חיים שעברת וחווית אותן על בשרך והן חשובות כל כך להמשך החיים.

להיות אמיתית עם עצמך

כבר כתבנו- אנחנו אנושיים מאוד.. ולכן לתת מקום לתחושות שלך. לכולם, גם אם את מרגישה שזה לא משהו טוב. לא להדחיק, כי בסוף תהיה הדחקה והכל יתפוצץ.. אפשר להתייעץ ולדבר ולשתף חברה קרובה, או את בני המשפחה. העומס על הכתפיים הוא כבד מדי לבד ולפעמים מספיק רק אוזן קשבת ולב אוהב שיתנו כוח להמשך. תוכלי גם לכתוב לעצמך קצת, זה גם יכול להקל.

פחדים: הם מובנים לחלוטין. ולפעמים, פשוט אין מה לעשות: חייבים לשחרר, להרפות- ולהתחזק באמונה. באמונה בעצמך. בסביבה. בקב"ה. להאמין בכל הכוח שאת עושה מה שאת יכולה, וזה עושה את כל ההבדל בין להתמודד לבין לא להתמודד. ממליצה לך ללמוד את הספר "בגן האמונה", וכדאי גם לדבר עם אנשים ונשים שעברו התמודדות של דרך, של מסע ארוך- ויצאו מחוזקים. שוב, אנחנו לא בוחרים בזה.. אנחנו כן בוחרים איך להתמודד וזה משנה את כל המשוואה.

רוצה לחדד משהו: את, שובל- בנאדם מדהים ומקסים, וחלק ממך את גם רווקה. כלומר, ברור שאת מנסה למצוא את החצי שלך ובע"ה תצליחי ובקרוב!!! אבל זה לא מה שעושה אותך למה שאת; את לא שובל=רווקה. את גם בחורה שמחה, יפה, אכפתית, עובדת ה' ועוד ועוד. מקווה שאני מובנת. כתבת "תמיד ארגיש פחות טובה". אני יכולה להבין למה את מרגישה כך, אבל זו טעות גדולה להרגיש ככה. כל אחת ואחד קיבלו מהקב"ה את הנתונים שלהם, אנחנו ננסה לעשות את המקסימום- אבל יש דברים שהם בידי שמיים (ואני מכה על חטא בנושא בחברה שלנו- שגורמת ככה להרגיש אנשים אחרים). לכולנו בסופו של דבר יש התמודדויות כאלו ואחרות. לכן, לחזק את ה'עצמי' שלך, לאהוב את עצמך, להתפנק, לשמוח לשמוח ושוב לשמוח! במה שאת, בדברים שהקב"ה נתן רק לך.

השתדלות ושיתוף

עם כל מה שכתבנו, מחזקת את ידייך- אל תפסיקי לנסות, לעשות, להשתדל, וחלילה לא להתייאש! כשאת מרגישה שאת צריכה אוויר וכוחות- הפסקה בהחלט יכולה לעשות טוב, אבל בצורה נכונה: לאגור כוחות, לשפוך את הנפש לפני הקב"ה וכל מה שכתבנו לעיל.

אני בטוחה שאת עושה את זה- כותבת לייתר ביטחון: מדי פעם לחשוב מה באמת חשוב לך בחצי שלך ("רשימת מכולת" מדוייקת), לחשוב על הבחורים שיצאת איתם- אולי יש מישהו שכן כדאי לתת צ'אנס נוסף, לדבר עם סביבתך שיעזרו לעשות מצווה להקים את ביתך!, אתרי הכרויות (כמובן בשיא הזהירות), שדכנים וכדומה. באיזון הנכון- לא להתיש את עצמך, אבל כן לנסות לפעול.

לסיום, כתבנו למעלה לשתף נפש קרובה אלייך, שתוכל לשמוע ולהועיל. אני לא יודעת מה טיב הקשר שלך עם משפחתך ובדגש על הורייך- הייתי מאוד ממליצה לשתף את ההורים (או אחד מהם), שידעו שזו תקופה לא פשוטה ויתנו כוח- וגם, בע"ה זה גם יכול מאוד לחזק את הקשר ביניכם.

אחותי- איתך מרחוק, ומחזקת את ידייך! ושזה לגמרי לא יוריד מערכך..

הפוך לגמרי. בתקופה הזו (או כל ניסיון אחר) את מלטשת את היהלום שבך.

אל תתייאשי, בעזרת ה' ישועת ה' כהרף עין!

ברכת ה' עלייך

בהערכה גדולה!!

שרון

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות