מחפשת תשובות, ובא לי כבר לצרוח שמעמידים פנים מסביב שהכל מושלם

שלום שירה.

הצרחה שלך נשמעת היטב. וטוב שאת משמיעה אותה. את מאוד מאוד צודקת. יש לפעמים תחושה שחשוב לשמור על מראית עין של ביטחון מוחלט, של היעדר שאלות. וזה לא דבר טוב ונכון באמת. כי תמיד יש שאלות. תמיד יש התמודדויות. חשוב לדבר עליהן, לחשוב עליהן, לא לברוח, לא להחביא מתחת לשטיח. יש בך המון עוצמה, אמת פנימית, רצון לחקור ולהיות נאמנה למה שאת מרגישה, וזה מפעים ומעורר השראה!

אז אנסה לומר כמה דברים קטנים, בתקווה שיהיו בשבילך כתף שקצת תומכת.

1. קושי הוא לא מגבלה. קושי הוא קושי. הוא מלווה כל אחת ואחד, בכל מיני צורות. מי שאומר שאי אפשר לחיות עם קושי - טועה, או משקר. והראיה - כולנו כאן בעולם, בני אדם שרחוקים מלהיות מלאכים, והעולם מסתובב וקורים בו הרבה דברים טובים. זה בסדר שיש קושי. זה מצוין שיש שאלות. זאת לא תקלה בתוכנה. ככה בדיוק התוכנה עובדת! ולכן תזכרי שכן שווה לחיות, שווה להרגיש, שווה אפילו לכאוב. כי זה אומר שאנחנו פועלים על פי התוכנה שלנו, וככה צומחים וגדלים.

2. לראות את הסיפוק שלצד הקושי. את מספרת שיש אנשים שלא תופסים את מה שאת אומרת. לא ממש מבינים את הכוונות שלך. וגם זה מאוד טבעי וסביר. יש ילדים מחוננים למשל, שקשה להם מאוד בכיתה "רגילה". הם מרגישים שהכל נע סביבם בהילוך איטי, וזה מחרפן. בא להם לדבר עם מישהו שהראש שלו עובד בקצב שלהם. ובשביל זה יש חברים, ויש מרכזי מחוננים, ויש חוגים, ודברים נוספים. בכיתה עדיין קשה להם - אבל הם חווים גם עונג וסיפוק לצד הקושי. הקושי לא מבטל את הסיפוק - ולהיפך. הם מתקיימים זה בצד זה. כמו ירקות ושניצל בצלחת. ביס שניצל, ביס ירקות. גם אם אני נורא אוהב שניצל ופחות אוהב ירקות, בסופו של דבר אני יכול ליהנות מהארוחה השלמה.

3. לדבר עם מי שעושה לך טוב. אגב, את לא חייבת לדבר איתם דווקא על הרעיונות המשמעותיים שהצגת כאן. את יכולה לדבר איתם גם על מזג האוויר, או תחביבים, או תכניות טלוויזיה. עצם הדיבור - עוזר. לגבי הנושאים עצמם - את מאוד צודקת. זה מאוד אנושי לנסות להדחיק בעיות, להתעלם ממורכבות, לצייר את העולם בצבעים של שחור ולבן. מאוד קשה להיאבק בזה. ולכן את יכולה לשאוב סיפוק מהיכולת שלך לראות את גווני האפור, להבין שהדברים שונים מכפי שהם מוצגים. יש לך את הכוח הזה. את לא אחראית על מה שכולם עושים, ואת ממש לא צריכה "לטפל" בטעויות שלהם. זו נשמעת כמו עבודה די קשה. הרי את משוחררת ממנה! ובינתיים - את יכולה לכתוב לעצמך מחשבות, תיאוריות, הסברים. את יכולה לכתוב בלוג, או להתבטא בפורומים. יש המון דרכים. את לא חייבת להיות תלויה בזה שהמון אנשים יבינו את הכוונה המדויקת שלך. המון אנשים לא יודעים אפילו למה הם עצמם מתכוונים כשהם אומרים דברים. יש לך ציפיות מאוד גבוהות! זה בסדר, אבל זה יכול לגרום גם להרבה תסכול. אם תתאימי אפילו מעט את הציפיות שלך למציאות שסביבך, תוכלי לחתור דרכה קצת יותר בקלות - ובלי להתפשר על הדעות או האמונות שלך. את זאת את - הם זה הם.

4. החברות הצדיקות. אני מבטיח לך באחריות, שיש לא מעט מאותן חברות צדיקות, או אותם אנשים "מאושרים ומושלמים" לכאורה שאת מתארת, שחווים בינם לבין עצמם הרבה סבל. לא תמיד זה יוצא החוצה. כלפי חוץ נוח לנו להציג את מה שעובד ומוצלח. זה לא אומר שהכל אצלם סבבה, והאמונה שלהם ללא דופי, והכל נפלא, ורק לך יש שאלות. ממש לא. לא לכולם יש את העומק והכוח שאת מציגה, להעלות שאלות קשות, להעמיק, לברר, לדבר, להציף. זה מעיד עלייך לא פחות משזה מעיד עליהם. אני בטוח שרבים מהם קוראים עכשיו את הדברים שלך ואומרים לעצמם: איזו אמיצה היא. אני מרגיש ממש ככה, אבל לא ידעתי לנסח את זה לעצמי, או שלא היה לי אומץ לדבר. את ממש שליחת ציבור בעניין הזה.

5. לעשות טוב לנפש. את מאוד צודקת ש/זה יכול להיות מאוד מתיש לעסוק בדבר הזה בלי הפסקה. מאוד מובן שאת מחפשת מדי פעם חופש מהדבר המטריד הזה. ובהחלט מגיע לך. אז מדי פעם קחי לעצמך הפסקה יזומה, תעסיקי את עצמך במחשבות על דברים שעושים לך נעים, בעשייה חיובית, בכתיבה, ביצירה, במוסיקה. תני לעצמך אוויר להמשיך להתמודד.

והדבר הכי חשוב - אנחנו כאן בשבילך! מאוד מאוד מוזמנת לדבר איתנו במוקד הטלפוני, בכוכבית 8298. את יכולה לשתף, להתעצבן, לצרוח, לקטר, לקלל, להסביר, לבכות, לברר, להקשות... הכל. בדיוק בשביל זה אנחנו כאן. בכל ערב. לגמרי אנונימי. לגמרי חינמי. נשמח מאוד לדבר איתך.

בהצלחה, ותודה על השיתוף!

אוהד