ללא נושא

אמש הייתי בחתונה. הכלה ממשפחה שבזמן האחרון שלש בנות נישאו אחת אחרי השניה. שאלתי את אם הכלה: (בחיוך, כמובן) מה הסוד? והיא ענתה לי: תפילות, תפילות, תפילות, ו...בסוף זה מגיע מכיוון שאתה לא חשבת בכלל...
"אמונה" איננה "ידיעה". אמונה היא בטחון פנימי עמוק, אשר (כמעט) לא ניתן להסבר שכלי.
"אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח". אני אומר משפט זה בכל בוקר, וגם סבא וסבתא שלי, שנרצחו על ידי הנאצים אמרו משפט זה. האם האמינו בביאת המשיח גם כאשר הובילו אותם אל מותם? אני מאמין (מאמין, לא יודע...) שכן.
את נמצאת במצב מאד לא פשוט. את יכולה להשבר, ולהכנס למצב רוח שפוף, ואז כל חייך יראו כך. אינני מאמין שזה מה שאת רוצה. סגלי לעצמך אורח חיים של שמחה במה שיש. יש לך הרבה במה לשמוח, בזה אני בטוח. ובעזרת ה', כאשר תמצאי את בן זוגך, ואני מתפלל שזה יהיה כמה שיותר מהר, תרגישי שמחה גדולה גדולה. אבל אז זה כבר יהיה "ידיעה" ולא "אמונה" או "בטחון".
ידידה טובה שלנו, התארסה בזמן האחרון כאשר היא כבר למעלה מגיל שלושים. היא נפגשה עם הרבה מאד בנים, וזה "לא הלך". היא ספרה לנו, שמהפגישה הראשונה עם הבחור שהתארסה עמו, היא וגם הוא הרגישו ש"זהו זה". קוי גם את לכך.
(אם עדיין לא קראת את הספר "האדם מחפש משמעות" מאת ויקטור פראנקל, אני ממליץ בפניך לקרוא אותו. הוא עוסק בחויית החיים במצבים מסובכים)