שאלה
צריך להיות ברור שלום,
אני נשואה כחתי שנה ב"ה, לאדם מקסים.
יש ביננו פער גילאים שיוצא שכאשר נישאנו הוא היה כבר אחרי תואר ראשון, ואני עוד לא התחלתי ללמוד (התחלתי השנה) גם אני וגם הוא לומדים במקומות מעורבים. אני משתדלת א ליצור חברויות שאינן מתאימות עם גברים. לו לעומתי יש מספר חברות מהלימודים- אחת מהן הייתה החברותא שלו לכל מבחן. אני מוצאת שאני מאוד קנאית לבעלי בנושא הזה שיש לו ידידות. הייתה לו גם מישי ששוחח עמה בצ'אט דרך אתר דתי אך לאחר שהערתי לו שזה מפריע לי ופוגע בי (הוא התייעץ איתה לגבי הקשר שלנו בלא ידיעתי..לפני החתונה..) הוא הפסיק. מה לעשות על מנת לא לחוש קנאה. אני יודעת שבעלי אוהב אותי ורק אותי. אבללעמים יצר הרע מגיע ישר לנקודות הכואבות ואומר לי שהוא מעורב רגשית עם אותן ידידות.. אציין גורם נוסף שהוא יצא עם נשים אחרות לפני- וב"ה.. הוא הבחור הראשון שלי..:) דבר טוב אך לאעוזר בעניין הקנאה..
סליחה על האורך- הייתי חייבת לפרוק.. זו מועקה גדולה שגורמת לריבים, ואני מרגישה שאני מאשימה את בעלי סתם בדברים לא נכונים. אך ההרגשה עדין קיימת של הקנאה.. מה לעשות כיצד להשיג אמון מלא ואמיתי..
תודה רבה!
תשובה
בס"ד
שלום לך
לא מיהרתי לענות לשאלתך, מפני שרציתי לעכל היטב את השאלה.
צריך להיות ברור: ההתנהגות הנורמטיבית בין בעל ואישתו היא: שהיא האישה היחידה בחייו.
את לא צריכה להרגיש קנאית או לא בסדר אם את לא מסכימה שלבעלך תהיה חברותא עם סטודנטית אחרת, או שהוא ישוחח על דברים מהותיים עם מישהי אחרת. זכותך להרגיש פגיעה.
מהתיאור שתיארת לא נראה שאת אישה קנאית, יותר נראה כי בעלך מעכל לאט את נישואיו. את צריכה להיות לצידו, ולסייע לו, להפגין כלפיו אהבה ולא לחץ,
לתת לו מרחב אך לדרוש את היותך היחידה, לגמרי בחייו.
אני מוכרח להעיר עוד הערה קצרה: אינני מבין מדוע ציינת את היותו בעל תואר ראשון ואת היותך רק בתחילת הדרך, אין לכך שום משמעות בנישואיכם. הרגשתי בשאלתך כי את חשה נחיתות קצת בגלל נקודה זו, וחשוב שזתדעי שאין זה נכון כלל.
לימודיו אינם רלונטיים. שנת הנישואין הראשונה היא שנה קשה, של הסתגלות והתרגלות, ולכן מצווה התורה את הבעל ב"ושמח את אשתו", זו שנה שאחריה החיבור ביניכם בע"ה היא פשוט וטבעי הרבה יותר.
חג פסח כשר שמח ואוהב