שאלה
שלום!
יש לי שאלה שמציקה לי הרבה זמן.
אני חיה במשפחה וחברה שנקרת בלחי"ת (הפירוש הוא בחורה לחוצת חתונה אבל אני מתכוונת לאווירה לאנשים וכו')
למה נועד יצר אהבה? למה היא לא מחכה עם הגיל? למה יש לנו נטיה למין השני?
ככ קשה לי לחכות שאני חולמת על זה בלילות, חושבת על זה בימים ומדברת על זה עם חברות או עם עצמי...
הבעיה היא שזה לא מועיל לכלום השנים לא יעברו מהר מדי ואני לא יצור קשר עם בן אפילו הדוס ביותר עד גיל 18-19 לפחות.
איך אני יכולה לשמור על איפוק ולא להגיע למצב קצה??
קשה לי עם זה שיש לי עוד 5 שנים עד ש'יהיה מותר לי'
אני יודעת שאם ההורים שלי היו מתירים לי להיות בקשר עם בן, עם שמירת נגיעה והכל הייתי עושה את זה.
הלב שלי מתפוצץ כבר שאני מפחדת שבסוף זה יבוא לי בבום ובגיל 18-20 אני יעשה הכל כדי להיות בקשר עם בנים גם אם הקשר הזה לא טוב.
כולם יודעים שהחלום שלי הוא להתחתן אבל אף אחד לא יודע כמה!!
בתכלס כמה שהחברה שלי בלחי"ת אף אחד לא לוקח את זה ככ קשה כמוני אצל כולם זה בצחוקים וזה אבל אני לא, כלפי חוץ אני צןחקת עם כולם מתפדחת וכו' אבל בפנים כבר לא נשאר לי כלום מהלב לאכול!
תודה רבה:)
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום יקרה.
קודם כל, מזדהה מאד עם התחושות. זה לא כיף לחיות חיים שלמים בציפיה למשהו שיקרה רק עוד כמה שנים.. קצת יצא לי להכיר חברה בלחי"ת כזאת, אז אנסה לתת לך כמה כיוונים למחשבה, מקווה שיעזור.
מה זה הכח הזה??
שאלת שאלות חשובות וטובות. יש לנו יצר חזק שטבוע בנו מרגע שאנו עומדים על דעתינו, והוא מתעורר עוד יותר חזק בגיל ההתבגרות. אם לא היה קיים היצר הזה- כנראה שלא היו בני זוג ומשפחות בעולם.. זה יצר חזק וטוב שגורם לנו לעשות דבר מדהים- להתחבר עם מישהו שהפוך מאיתנו לחלוטין, להקים משפחה ועוד. אבל כמו כל היצרים, גם לו יש את הזמן הנכון והמתאים שבו הוא יוצא לפועל בצורה הטובה ביותר, וצריך לעבוד על זה כדי שהכח החזק והטוב הזה- ינותב למקום הנכון.
אנחנו לא באמת יכולים לדעת למה המשיכה למין השני מתעוררת בנו כבר מגיל קטן יחסית, (אגב, פעם המשיכה הזאת בין גברים ונשים הייתה מגיעה בגיל מאוחר יותר.. היום בעקבות העולם המודרני הגיל פחת וכבר מגיל 12 בת מחפשת "חבר" ולהיפך) אבל לעניות דעתי זה כדי שנוכל לעבור בירור עמוק בנוגע לנושא הזה. השנים האלה הן הזמן שלך לצמיחה ובירור, זה הזמן שלך לשאול את עצמך: איזה בית בדיוק אני רוצה לבנות? איך הוא יראה? מה הערכים שהוא יהיה מבוסס עליהם? מה בדיוק אני מחפשת בבעלי?
אני אומרת את הדברים וקצת מסתייגת. אין הכוונה שתתחילי לבנות תבניות בדיוק כל דבר איך הוא יראה, אלא שתבני את עצמך ומתוך זה תבני השקפה כללית לגבי הבית שאותו את רוצה לבנות. וזה מה שאת יכולה לעשות כבר מהגיל הזה.
זה קצת מעודד שיש משהו לעשות עכשיו :) אבל מה לגבי הבלחיות? איך מתמודדים איתה?
אז בואי נדבר על כח האהבה הזה, כמו שקראת לו, הוא באמת אחד הכוחות המופלאים ביותר, אבל צריך לזכור שמה שאנחנו מדיימנים לפני כן שהוא 'אהבה'- הרבה מזה זה רק 'התאהבות'.
מה ההבדל בניהם?
אהבה זה קשר עמוק וחזק, זה שותפות לחיים. אהבה בונים מתוך מאמץ ועבודה קשה, צעד אחרי צעד, והיא יציבה ונבנית עוד ועוד ככל שעוברות השנים.
מה שמספרים לנו בסרטים על אהבה- זה בעצם רק התאהבות. מן פרפרים כאלה בבטן כשאני מדברת איתו (אגב, זה לא משנה בכלל מי זה והאם אני באמת רוצה לחיות איתו), התאהבות זה התלהבות והתרגשות כזאת ראשונית. זה דבר מגניב- שמתאים רק להתחלה של קשר וזה לא באמת אהבה.
למה הסברתי את כל זה?
כדי שתחשבי רגע עם עצמך- על מה אני חולמת בלילות? על הנסיך בסוס הלבן? האם אני חולמת על התאהבות כזאת רגעית או על אהבה אמיתית? מה בדוק יקרה שם- ברגע הזה של החתונה, שאנחנו כל כך מחכות לו? יבוא מישהו ויגאל אותי? תשבי ותעני לעצמך בכנות.
בעז"ה עוד תזכי בבעל הכי טוב בעולם, אבל כדי לגלות כמה הוא טוב- את תצטרכי לעבוד קשה. החברה הבלח"ית עדיין לא הבינה שאהבה זה עבודה. יש מן אשליה כזאת שכשאני אתחתן יפתרו כל בעיותיי.. אז לא.
שלא תביני לא נכון- אני לא נגד חס וחלילה, אני דווקא מאד בעד להתחתן וזה דבר מדהים מדהים, אבל צריך לזכור שלא כל יום קמים עם לבבות וזיקוקים באוויר, אלא כמו כל דבר בחיים – דברים גדולים באים בעמל. אהבה מורכבת מחיים יומיומים של שגרה והתמודדות, ללמוד אחד את השני וללמוד לוותר ולחיות ביחד ולעבוד על המידות ולא תמיד זה הכי פשוט וקל בעולם כמו שנראה לנו. אז בעיתו ובזמנו בעז"ה זה יהיה מתאים גם לך, ובנתיים- תשאירי את עבודת המידות הזאת לעוד כמה שנים ותתמודדי עם מה שהחיים שלך עכשיו מזמנים לך.
כתבת שאם ההורים היו נותנים לך אז הייתי יוצרת קשר עם בנים מעכשיו. תחשבי עכשיו.. את באמת רוצה את זה? ההתלהבות הזאת של 'לדבר עם בנים' עוברת אחרי זמן מאד קצר, ואז נשארת המחוייבת לבן אדם, השותפות, הצורך לתחזק את הקשר. קשה כזה לוקח הרבה מחשבה והתעסקות ואנרגיות בנפש, שלא ישאירו לך מקום לעבוד על התפקיד שלך עכשיו. את באמת רוצה בקשר כזה היום? את בשלב עכשיו בחיים של בניית האישיות שלך, הכוחות שלך. תשקיעי בזה. שהנפש לך תהיה ממוקדת בתפקיד שלך עכשיו, ולא 'תתפזר' למקומות אחרים..
ואל תדאגי, כשתגיעי לגיל המתאים ותתחילי לדבר עם בנים- את תגלי מהר מאד שהם בסך הכל בני אדם.. וגם אם נראה לך היום שתעשי הכל כדי להיות בקשר עם מישהו- כשיגיע הזמן, אחרי פעם אחת, ההתלהבות וההתרגשות קצת ירדו, ואת תנסי לראות באמת ובשכל האם זה האיש שלך. אל תלחצי מזה שאין לך קשר כיום עם בנים, לעניות דעתי זה הדבר הכי מבורך שיש, וכשיגיע הזמן אולי בהתחלה זה ירגש וילחיץ קצת, אבל זה עובר מהר :)
מקווה שעניתי. מוזמנת תמיד להמשיך ולשאול. והכי חשוב- שלא תשמרי את זה בבטן.. תספרי למישהו שקרוב אליך את הרגשות שלך, (אמא, חברה טובה, מחנכת..). אל תפחדי. זה יעשה לך טוב ויקל עליך וגם אולי הוא יוכל לעזור לך יותר מקרוב.
בהצלחה!
הודיה