שאל את הרב

אני לא מצליחה להקפיד על מה שחשוב לי - איך להגיע ליציבות בחיים?

חדשות כיפה חברים מקשיבים 22/06/21 23:00 יב בתמוז התשפא

שאלה

היי! תודה רבה רבה! יש לי שאלה וזה הולך להיות קצת ארוך, ממש סליחה.

שלום! בילדותי קרו כל מיני דברים ונחשפתי לתכנים לא טובים שכנראה השפיעו עלי ועשו לי טראומה. בשנה האחרונה חוויתי דיכאון עד רמה של כמעט אשפוז. ברוך השם זה מאחורי ועברתי תהליך מטורף עם עצמי, ועכשיו אני מטופלת ע"י כדורים פסיכיאטרים וטיפול פסיכולוגי. כל הדברים האלה והבעיות בילדות והדיכאון גרמו לי לחוסר יציבות מטורף.

פעם הייתי ממש דוסית ועכשיו יש לי קשיים עם שמירת שבת. אני שונאת את שבת. כל שבת אני במלחמות פנימיות פשוט כל הזמן. וכל השבוע אני מפחדת ממה שיקרה בשבת. סתם תחושת באסה כזאת. אני מרגישה פשוט שאין לי שום דבר שהוא בגדר שטח כבוש. פעם תפילות, ברכות, לא אוכלים לפני הקידוש, ערב שבת, שקיעה, ברכות השחר, אבקת חלב נוכרי, רבינו תם, כל זה היה שטח כבוש שלי ועוד הרבה, והיה לי טוב בחיים ככה! באמת. אני פשוט הגעתי להבנה שאם אני קרובה לה' טוב לי ואם אני רחוקה ממנו אז רע לי.

עכשיו שום דבר לא יציב אצלי. פעם חשבתי שאני לא רוצה להיות סתם דתיה כזאת שהבסיס שלה זה שבת כשרות פסח ותו לא. ועכשיו אפילו שבת אין לי ואם מישהו יציע לי פיצה אחרי שעתיים בשר לא בטוח שאסרב. אני מרגישה שגם היציב אצלי מתערער. הבעיה שלי עם שבת יותר עמוקה בגלל שזה בעקבות חוויות מהעבר שעשו לי קונוטציה שלילית ביחס שלי לשבת.

שאיפת חיי היא שלווה ויציבות. אני כל כך רוצה שלווה. כל כך קשה לי שאני מרגישה הולכת סחור סחור ולא מוצאת את עצמי. אני מרגישה אבודה. ב"ה בעקבות הדיכאון והתהליך המטורף, הבנתי כמה כוחות יש בי. ושאני באמת אלופה ברמות. ואני ממש משתדלת לפרגן לעצמי כל הזמן ואני עכשיו באמת מרגישה מאושרת ושאני כל יכולה. כי קמתי מהמקום הכי נמוך. אבל אני מאוד מפחדת שמתישהו זה יתפוצץ לי בפנים... איך אני יכולה לשמור על זה?

אני יודעת שהשמחה שלי תלויה בי. ואני לא נותנת לנסיבות החיים לדכא אותי ואני באמת בוחרת בחיים. אבל אני לא רוצה חיים של קשיים כל הזמן ובלבולים. כי רוצה יציבות. ועוד מעט אגיע בעז"ה לגיל שמתחילים לצאת עם בחורים. אני רוצה להיות יציבה ברגשות שלי, במעשים שלי, שלא כל דבר יערער אותי. ואני גם צריכה להיות יציבה ברמה התורנית שלי. מה שהחזיק אותי בשנה האחרונה לא לוותר זה השאיפות שלי- שיהיו לי ילדים צדיקים, ושאעזור לאנשים מהחוויה שאני עברתי. זה מה שמחזיק אותי ונותן לי כוח. ואני כל כך מפחדת שבגלל הטעויות שאני עושה עכשיו אני אפסיד את הבעל הצדיק שאני רוצה ואת הילדים הצדיקים בעז"ה.

אני יודעת ומאמינה בכל ליבי שהתורה זו הדרך הנכונה לחיים טובים מאושרים ויציבים, אז למה אני לא כל כולי שם?

אני מרגישה שהניסיון שלי בחיים זו העצבות. אני כל כך מפחדת שדברים שיתרחשו בחיים שלי יחזירו אותי למקום החשוך שהייתי בו. בדיוק בתקופה האחרונה גם הפסקתי קשר שהיה מאוד חשוב לי עם בחור כי הבנו שזה לא נכון, וכל כך פחדתי שזה יחזיר אותי למקום החשוך שהייתי בו. בניתיים זה לא מחזיר ב"ה כי אני כל הזמן אומרת לעצמי שאני כל יכולה, ואני באמת מרגישה עכשיו באורות. אבל מה יקרה אם זה יתפוצץ לי בפנים?

לסיכום: סליחה שזה כזה ארוך. אשמח שתענו לי: איך מגיעים ליציבות? איך מגיעים לשלווה המיוחלת? איך הירידות שארגיש בחיים יהיו לצורך עליה ולא ירידות שרק ידרדרו אותי? מה יעזור לי עם שבת? איך שומרים על שמחה למרות כל אירועי החיים? למה הרצוי שלי הוא לא המצוי שלי? למה אני ככ רוצה את הקרבה לקב"ה אבל אני לא מגיעה לשם?

אני יודעת ששאלתי הרבה שאלות וזה ארוך, לא חייב שתענו על הכול, עשה לי טוב לפרוק ולכתוב. אשמח לקבל תשובה, תודה רבה! באמת אתם אנשים טובים כל כך! גם אם לא אקבל תשובה, עצם הכתיבה פה עזרה לי מאוד. תודה רבה רבה! אני מאחלת לכם שתזכו תמיד לשמחה ואושר ושלווה ויציבות והגשמה ושכל משאלותיכם יתגשמו לטובה. תודה!

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

שלום לך שואלת יקרה, ותודה רבה שפנית אלינו עם השאלה הזו!

קודם כל כמו שכתבת, את אלופה. כתבת בעצמך כמה תובנות שהן בעיניי מהותיות ומדהים שהפנמת אותן (אני אלופה ויש לי כוחות, השמחה שלי תלויה בי, השאיפה ליציבות ושלווה), יש אנשים מבוגרים שלא מגיעים לתובנות האלו.

לכולנו בחיים יש עליות וירידות בכל מיני תחומים: מצב רגשי, השקעה בלימודים/עבודה, קשרים חברתיים, מצב רוחנו. הטווחים והעוצמות של התנודות האלו משתנים בין אחד לשני, את מכירה בנות שנראה כאילו כלום לא מזיז להן ומנגד כאלו שכל דבר קטן נראה להן כמו סוף העולם/האירוע הכי משמח בעולם. חשוב להכיר בתנועות האלו ולא לנסות לבטל אותן לגמרי, אבל עדיין זה לגיטימי לגמרי לרצות "לייצב את ההגה" ולהכניס יותר שלווה ורוגע לחיים שלך.

כתבת שאת יודעת ומאמינה שהתורה היא הדרך הנכונה לחיים, אז למה לא כל כולי שם? זאת שאלה נהדרת שהמון אנשים מתמודדים איתה. מיליונים בכל העולם יודעים שעישון סיגריות מסכן אותם, הם משוכנעים במאה אחוז לסכנות וגם לפגיעה באיכות החיים (חוש הטעם, הנשימה ועוד מערכות בגוף נפגעות) ועדיין הם לא מצליחים להפסיק לעשן. יש פער בין מה שאנחנו מבינים שטוב ונכון לנו לבין מה שאנחנו מצליחים בפועל לעשות. נראה כמה דרכים לגשר על הפער הזה.

תיארת את התסכול מהמקום הרוחני הטוב שהיית בו לעומת המקום שאת נמצאת בו עכשיו. טיפ ראשון הוא לזנוח השוואות ונקודות מבט שמחלישות אותך, תתרכזי באתגר הקרוב: להצליח להתמיד בתפילה אחת ביום למשל. הטיפ שממשיך אותו הוא לעבוד בקטן, דרך גדולה נכבשת בצעדים קטנים. תקבעי לעצמך כל פעם משימה אחת שבה את רוצה להתמקד - ואחרי שבועיים שלושה, כשתרגישי ש"כבשת" את החלקה הזו, תעברי למשימה הבאה.

לגבי שבת, חז"ל מדברים הרבה על ההכנות לקראת שבת, ההתכוננות וההשקעה שלנו לקראת השבת מרוממים ומעלים אותה. אז חשבי אם יש דברים שאת יכולה לעשות כדי לכבד את השבת שלך: להכין דבר תורה לסעודת שבת, מאכל מושקע, לנקות ולסדר את הבית. או כל רעיון שעולה לך. בתחום הרגש יש הרבה כח לגיוון והתחדשות, אולי תלכי מדי פעם לבית כנסת אחר ותשמעי סגנון חדש של תפילה? אולי תסעי לשבת לחברה ותחווי עוד גוון של שבת משפחתית?

עצה נוספת ומהותית: חבורה. תשתדלי למצוא חבורה של עוד בנות איתן את יכולה להתחזק בעבודת ה'. אולי יש איזה שיעור לנוער שמתקיים באיזור שלך? אולי אתן יכולות להתארגן כמה בנות בבית ספר שרוצות מעבר ולדבר עם אחת המורות/מורים? כשיש חבורה ששואפת יחד להתקדם אז אחת מרימה ודוחפת את השניה והתמיכה ההדדית הזו יכולה לעשות את כל ההבדל.

ועוד משהו מחוויה אישית שלי: בשירות הצבאי שלי היו תקופות ארוכות בהן הייתי הדתי היחיד, והיה לי מאוד קשה להקפיד על תפילות ולימוד תורה כמו שציפיתי מעצמי. אבל כל הזמן זכרתי משהו שהרב שלי לימד אותי בישיבה: יש לאדם -תמיד- את הזכות והאחריות להגדיר: "מי אני", אפילו אם כבר שבוע לא פתחתי חומש ואני לא מצליח להיזכר מתי הפעם האחרונה שהתפללתי במניין, עדיין יש לי את הזכות לעמוד מול הקב"ה ולהחליט מי אני: יהודי ששואף להיות עובד ה', ואחר כך יש לי כמובן את האחריות לגבות את ההחלטה הזו. אבל חשוב לזכור שיש לנו את הכח להחליט את זה כל רגע מחדש, בלי שום תנאים.

לסיכום:

הבנו קצת יותר את הקושי שלך, והבנו שהוא אמיתי ומשותף כמעט לכולם. עברנו על כמה רעיונות מעשיים שיכולים לעזור לך להשיג יציבות ולהגיע למטרות שלך. דיברנו על החשיבות של ההכנות לשבת, הפוטנציאל שיש לגיוון והתחדשות בעבודת ה' והכח הגדול שיש לחבורה.

תודה רבה על הברכות ואיחולים, יש פה באמת צוות מדהים שמפעיל את המוקד הזה ונותן את הנשמה בשביל לעזור, ומגיעות להם כל הברכות.

אני מאחל לך המון הצלחה, ומזמין אותך לפנות אלינו שוב בשאלה או סתם לעדכן מה נשמע.

אלי

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות